יונה
דרור קראה.
בדמעה נרגשת
חיכתה
בשורה של אור
ושל זוהר
תמונה של יופי
של טוהר.
חיוך שמפציע למרחק
לשחר של יום חדש
בלעדיך.
יונה
מזכוכית הייתה.
התנפצה לה ברוח של הבל
ובכי של יגון נשמע
למרחק
ללב
ליבו.
למעיינו של אלוקים.
באותה הדרך
אבן
שביל עפר.
באותה השמש
אש
עשן.
באותה אמונה שבאת.
כך הלכת.
רות.סוף.
מות.סוף.
יהי זכרם ברוך.
תגובות
ב. "רות.סוף.
מות.סוף."
הייתי מורידה את השורה השניה של מוות סוף. כי רות סוף כבר מעביר את התחושה ואת המטרה וכל המוסיף גורע לטעמי.
וחצמזה, נחמד מאוד. יישר כח.
עם הסוף אני קצת חולקת עליך. מבחינתי זה חשוב. אני אחשוב על זה עוד...
בכולופן- תודה רבה על הארות, זה מאוד חשוב לי!
רמה גבוהה!
כל הכבוד!
אמנם הרעיון טוב אבל לא כ"כ אהבתי את הדרך בו העברת אותו..
ו.. באמת, השיר הזה מדהים..
אבל אוי.. הדרך.
יקירתי..
עלי והצליחי!
עזבי, סתם הרגשה שלי..