מדהים עד כמה האנשים שאוהבים אותך יכולים להציק,
עשרים וארבע שעות וזה עדיין לא מספיק
אני לא כמוכם, רדו לי מהגב
תנו לי את השקט שלי.
מדהים עד כמה האנשים שאוהבים אותך יכולים להיות עוורים,
הם עדיין חושבים שאת ילדת פרברים
תעזבו, תנו לחיות
אתם חיים בחלומות
תנו לי את השקט שלי.
מדהים עד כמה האנשים שאוהבים אותך לא מבינים
הם עוד חושבים שחלומותייך וורודים
את דוהרת על קטנוע בג'ינס קרוע
צועקת את השקט שלך.
תגובות
יש שורות בהן השפה נמוכה מאוד,אולי זו הכוונה ואולי לא.
אבל בכללי זה יפה מאוד.
אני מכירה הרבה מהשירים שלך.
הסגנון שלך מאד מאד אופייני לך, ומאד ישיר.
מדהים עד כמה אנשים יכולים להסתכל ולא לראות, אה?
ו,מתוקה, את לא מכירה את השירים שלי. איך את יכולה להכיר, אם אפילו אני לא מבינה אותם? =]
וכן. זה באמת מדהים.
ועובדה...
כן, אני מתארת לעצמי שביום מן הימים אני אשכח. לאף אחד לא יכול להיות זיכרון עד כדי כך טוב, נכון?
אולי זו סתם אופטימיות מוגזמת, אבל בדר"כ אני לא נוטה לאופטימיות לא נכונה.
אם את צריכה אני פה בשבילך. אני לא יודעת אם תאמיני לזה [הכעס שלי לא נתן לי] אבל אני מתכוונת לזה. אני מוכנה לעזור, אם רק יש דרך שבה אוכל לעשות את זה.
לגביי, לפחות.
העולם נברא שבור כדי שנתקן אותו. אנחנו לא מושלמים כדי שיהיה לנו לאן לשאוף ואיך להתקדם. אם א"א להתקדם, מה כל זה שווה?
אם לנסות או לאמץ את הכעס שלך.
טיפ טיפה קשה לי עם הישירות המוגזמת,
{אבל זה רק אני...}
ובכל זאת, דווקא הישירות הזאת יוצרת
בקריאה תחושות מאוד מורגשות וחזקות,
את מעבירה את האווירה נפלא..
את האור תיראי שיש הרבה ורוד