שקט

רעם יריה.
הלמות התוף.
קולו העמום של תותח.
שרשרות נמתחות,
חבלים נקשרים.
זעקת פצוע-
ושקט.
באוויר ריח שריפה ודם,
וטעמו מלוח על שפתיי.
על האדמה פזורות גוויות,
ורוח א-לוהים מרחפת על פני המים,
עטופה ערפל דקיק ורוח בוכיה.
אני מרים עיניי לשמים, לבי בוכה בקרבי.
עיניי נשואות אל- על, שואלות, מבקשות.
ושקט.
גשם מטפטף, מתחזק.
מימיו הקרים, המתוקים,
מתערבים בָּחם ומלוח על לחיי.
ושקט.