ועיניך
מבעד למסך ניבטות אלי.
כואבת את כאבך.
מתאבלת את לכתך.
ופניך
כלהבה מתוך האפלה
מאירות את חלומי
לראותך.
וידיך
שתמיד אחזו בחוזקה
את הספר הנכסף
בכמיהה.
וגופך
הרכון
מעל מחברת מצהיבה
עד יומך האחרון.
ויומך
המלא עד אין סוף
בקדושה שבתרומה
לכלל
וחיוך אינו מרפה
מזוויות שפתיך
הממלמלות תחינה.
ושירך
הסוחף אחריו בדמעה
כגלי הנחל
הסוער.
וליבך
שישאר בי לנצח
גם אחרי לקיחתך.
ויודעת אני-
שגם בלי שאבקש ואתפלל
תשמור עלינו שם
למעלה
ליד אותו כיסא
של הוד
קדושה.
[לזכר שמונה]
תגובות
מצטרף ליהונתן.
תודה רבה לכולם!!
אבל בכל זאת- נחמד ביותר..
ו' החיבור מבאטת המשכיות, משהו שלא נגמר. במקרה הזה זהו האבל.. הזיכרון של אדם שמת...