השעה

בשעה שבה אף אחד לא חי,
שבה אף אחד לא נושם.
בשעה בה איש לא ישן,
בשעה בה איש לא חש.

בזמן שאין כלום,
בזמן שיש הכל,
כאב וצער מעורבים זה בזה
נפרדים

בשעה בה השמים הם לא יותר מיריעת קטיפה,
והארץ היא משי צומח
אך דומם.

בשעה בה אש היא קרה,
ומים הם מוצק,
והאדמה לבנה,
והרוח עומדת.

בשעה בה אדם לא אוהב,
בה אדם לא כואב,
בה אדם לא שונא
או נשרף

[בתשוקה ליללות הירח

מאבדים כיוון]

בשעה הזאת,
עכשיו,
אני.

אני אני.