בעז"ה.
שדות של יופי
בתוך הצער והכאב
בנשמתי,
פורחים לרגע
ונובלים
בחלופו.
רוח של סתיו
נושבת ומקפיאה
את הדבר היחיד שנשאר,
ליבי.
ניסיון לדעיכה
כשל
מוקדם מן הצפוי.
מילים של טעם
מנסות להחיות
את הניצוץ הרך שבתוכי,
מרעידות אותו
קלות,
לא באמת
נוגעות.
שדות של יופי
נהרסים
ברוח של סתיו,
מכניסים
מילים של טעם
ומכבים
את השלהבת.
תגובות