אב מספר סיפור לבתו,
לפני השינה.
והאור דולק ובחדר נעים,
נסיכה ואביר על סוס לבן
ואלפי קסמים ופלאים.
והילדה מאושרת, והאב מחייך
והכל על מי מנוחות מתנהל.
וכפות ידיהם אחוזות
לדפדף יחדיו בתמונות,
לפני השינה.
אך אז מגיע הסיפור לקיצו
וידי הילדה נלפתות
והיא מתחננת ובוכה,
עוד סיפור אחד, אבא,
רק עוד קצת
לפני השינה.
אך האב מסרב
את החדר עוזב
לא שוכח לכבות את האור.
הוא הולך לחדרו, לא יודע
אל מיטת בתו
סיוטים
מתגנבים.
[לפני השינה]
תגובות
כל השיר מתנהל בסוף או אולי אפילו בסוגריים,
האוירה שברירית כל כך, מוכרת כל כך.
בעיקרון שלה על כל פנים.
בנית את השיר היטב.
עם כל הכאב האפשרי
שיר מוצלח. אפשר בקלות להתחבר אליו ולחוש צביטה בלב.
המשך הצלחה.
בס"ד
[ביתו זה לא הבית שלו? לא כותבים בתו?- הבת שלו?...]
ואי. מנוחה. את פשוט...