דמעות.

אין דבר כזה "לא יודעת לבכות".
יש קשה לבכות.
אבל לילדה כמוך שמכילה בתוכה כ"כ הרבה רגשות, קשה לי להאמין שלא יוצא לך לבכות.

הבית האחרון מזכיר לי מעט את "חנוקה".
כ"כ אמיתי. נוגע.
בד"כ אנלא אוהבת סוגריים, ת'סוגריים השניות הייתי מבטלת.
הראשונות יכולות להישאר.
אהבתי ממש.

שחר- מגיע לה כבוד אבל היא לא תקבל אותו.. היא לא מאמינה בעצמה עד כדי כך.
הלוואי שהיום הזה כבר יגיע.

חותרת- אכן, זה מזכיר קצת את 'חנוקה'..
ואצלי, זה לא קושי לבכות, זה באמת בלתי אפשרי..

שאני צכה לשמוח שאני בכיינית, ובוכה מכל דבר.
גם אם זה לא קשור לכלום, שבו"ש פשוט בכיתי באוטובוס. אין, זה בושות.

ואין דבר כזה בלתי אפשרי.
אין!!

קודם כל, נראה לי, זה לא שייך כ"כ לשירה אולי יותר למונולוג.
והמילים מאוד פשוטות, אולי כבר יותר מדי.

התחברתי.

נהנתי כל כך.
תודה.