בעז"ה.
שדה שנחרך
בדם ואש,
נבלע בזכרוני
כמו דבר שאין לו
חרטה.
המלחמות הרבות
שטרדו את מנוחתי,
המשיכו להגיע
אף במשכבי בלילות,
לא נותנות לי מרגוע
מהמחשבות הרבות
על ניצחון.
שיחקת איתי בקוביה
כשאני התכוונתי
למשחק של חיים ומוות,
משחקת בחייך
הייתי, מרוב שיעמום.
תגובות
ויש בזה מן הציניות, אני נכבשתי!
במיוחד אהבתי את הבית האחרון.
ישועות ונקמות.
אהבתי והזדהתי.