גלעד של זיכרון
מונח למרגלות
ליבי.
אבנים, סלעים
נעוצים בחוזקה בבד הסדין
הרך, הלבן.
אינם נותנים מנוח לנפשי
היגעה ממלחמת אחים.
גלעד של עורקים וּורידים
תלוי בחוזקה על
ליבי,
"נא השאירו דלת פתוחה"
מבקש הוא להימלט
מסבך קרניים של
אור חיוור, חודר,
מבעד למסך עשן
המסמא את עיניו
השקולות של
המוח.
אך אינם יודעים הם
שכאיש אחד עליהם לחיות---
שלמות.
תגובות
תהיתי אם כוונתך הא לגבי גלעד שליט, לי זה מתחבר היטב,
הייתי בוחרת בסיומת קצת אחרת מהשורות האחרונות