לאן נעלמו הנדנדות הצהובות
שהיו מעלות אותנו,
שמות אותנו בין ארץ לשמיים,
בין רגש או שניים.
לאן נעלמו המנורות
עומדות, יציבות, חזקות,
שלקחו איתן כל משב רוח
של תקווה, לאור האמת.
או אולי לאורךָ
לאן נעלמה הלבנה
עגולה, שלמה,
עם אונומטופיאה מושלמת
של אושר.
לאן נעלמת אתה?
לא הותרת סימן,
ולי לא נותר לתהות,
אם לא היה זה אלא
אוקסימורון
תגובות
אין אין.. את משו מיוחד..!!
אהבתי מאוד מאוד..
רק שאלה לי אליך..:)
מזה אונומטופיאה?(וואי..שם ארוך מידיי..)
זה השיר הכי טוב שיש לך, לדעתי.