עד שתחפץ- א'

"הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלַםִ בִּצְבָאוֹת אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׁדֶה אִם-תָּעִירוּ וְאִם-תְּעוֹרְרוּ אֶת-הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ"

צפצוף המוניטור חדר את השלווה המדומה בה היה שרוי החדר הקטן, המרוהט בפשטות. הד הצפצופים חזר מן הקירות, משתרבב אל האוזניים כנגד כל חסימה אפשרית.
הבחור שעמד בפתח, מתנשף, נעצר על המפתן, מביט בחשש- מה אל תוך אי השקט הזה, בלב המחלקה ההומה משהו. הוא הציץ אל המיטה הרחבה ואל הגוף הרפוי השוכב בתוכה, ומיהר להפנות את מבטו אל החדר עצמו, כאילו כך ימחק את התמונה שנצרבה בעפעפיו.
הקירות הלבנים עמדו חשופים, כמו הארונית הנמוכה הנקייה מכל סימן זיהוי.
הוא נשם נשימה עמוקה ונכנס אל החדר, סוגר אחריו את הדלת בשקט. הוא גרר את רגליו אל המיטה, וכשהגיע אליה תפס בתומכות מצידה, משתדל שלא ליפול ארצה.
פרקי אצבעותיו הלבינו כשלפת את הברזל הקר, ואוזניו צלצלו כאילו צלל למעמקי הים. עיניו רפרפו על הדמות השרועה מולו, מתמלאות לפתע דמעות.
מלבד חיוורון הפנים- והיה זה דבר רגיל, אם כי עכשיו חרג מתחום הנורמליות- לא נראה שום סימן חיצוני למה שזה עתה קרה. מסיכת חמצן כיסתה על הפנים הדוממים, ושקיות אינפוזיה טפטפו תרופות אל הוורידים הכחולים, המשורטטים ביד אמן.
עיניו החומות, הצמאות, בלעו במבטן את הפנים שזמן כה רב השתוקק לראות. התחשק לו לצרוח כשהביט כך אל הנערה הדוממת, הנערה שאהב כל כך.
הוא הושיט את ידו אל פניה, ואז נעצר לרגע. חצי ירח בשמים כהים וענף של רוזמרין עלו במוחו, והוא היסס. לבסוף הניח את ידו על מצחה הקריר, ונאנח.
לרגע נדמה היה לו שקמט חרש במצחה, והוא דימה לראות את עפעפיה מרפרפים. הוא התרחק לאחור והביט בה, אך היא המשיכה לשכב, כאילו ישנה.
הבחור התיישב על כיסא פלסטיק לבן, קרוב ככל האפשר אל המיטה הלבנה. הוא הניח את ידיו לצד ידה עטוית צינורות הפלסטיק השקופים, ושמט את ראשו על חזהו.
הוא יכל לשבת כך שעות, אבל שמו נקרא במערכת הכריזה והוא קם על רגליו באנחה. הוא החליק את חלוקו הלבן והעביר יד על עיניו, כמוחק מראות קשים.
לא המראה של הנערה השכובה במיטה, חסרת אונים, הוא זה שזעזע אותו; כאלה ראה רבים מספור.
לא, העובדה שהיתה זו עמית, הנערה שאהב בכל ליבו, היתה הדבר שגרם לליבו לפעום בצורה לא סדירה זו.
הוא יצא את החדר, מקדם בברכה את נזיפותיו של הרופא האחראי עליו על כך שהוא רק מתלמד, ולאן נעלם לכל כך הרבה זמן? הוא הנהן והרכין את ראשו, כמתחרט. למעשה, לא רצה שהזוג שזה- עתה עבר לידו, חרד וממהר, יזהה אותו כזה שהיה כל עולמה של ביתם היחידה. זה היה טיפשי, כמובן, בהתחשב בעובדה שלא ראו אותו זה חצי שנה, והוא השתנה מאז לחלוטין.
הוא נאנח, ומיהר בעקבות הרופא המתרחק.