ברגע שלפני הזריחה

ברגע שלפני הזריחה,

יכול אני לראות יותר קרוב מאשר אי פעם,

יותר בהיר מאשר אי פעם,

יותר אמיתי מאשר אי פעם.

ברגע שלפני הזריחה,

יכול אני להאזין לציוץ הציפורים,

לצרצור הצרצרים,

ולחרגול החרגולים.

ברגע שלפני הזריחה,

יכול אני לשמוע את פכפוך הנחלים,

את יללת התנים,

את דומיית המרחבים המוריקים,

את שאגת האריות הנעורים מרבצם,

את נשירת העלים בסתיו,

את רקבון הפירות בקיץ,

את הגשם שבחורף,

ואת האלרגיות אשר באביב.

את זמזום הזבובים,

את הליכתם החרישית של מחלקי העיתונים.

ברגע שלפני הזריחה,

יכול אני לראות את מנורות הרחוב הנכבות לאיטן,

את הגנבים מתחמקים לאיטם,

ואת כל רכושי הולך פייפען לאיטו.

ברגע שלפני הזריחה,

יכול אני כמעט לחוש

את עלייתו של יום חדש,

של שמש גדולה שתאיר את כולנו,

ותשרוף להרבה אנשים את העור.

ברגע שלפני הזריחה,

אוכל להסכית אוזן,

לשקיעתו של לילה יפהפה,

לשקט שלפני הסערה,

שלפני ההמולה הזו,המעצבנת.

לרשרוש הצמחים ולשירת העשבים,

לתזוזה כמעט בלתי קיימת

של עולם ומלואו.

למשמעות האדם ואפסיותו,

ליתרונו וחסרונותיו,

לתפקידו ולייעודיו.

יכולתי לשמוע,לראות,

לחוש ולהסכית אוזן להכל.

אבל אני הולך לישון אז זה לא ייקרה.

לילה טוב.