נוכח נפקד

לפעמים אני מרגיש

שהחיים קצת

עוברים לידי.

נמצא בהם

כזבוב על הקיר,

מתבונן בהם

אבל בתמונה אני רואה את כולם,

חוץ ממני.

הנפקדות מרתקת, מעניינת

וכל כך מוגנת.

אין סיכונים,

אין הקרבה,

ובסופו של יום לעולם לא תהיה

זה שחוטף על הראש.

אבל חיים בהמתנה,

חיים בלי השפעה,

בלי להיות סובייקט ממשי.

וברגע שאתה בפנים,

זהו זה נגמר.

אין דיון נוסף,

אין דעה שנייה,

מרחב ההחלטות מצטמצם,

החרות מוגבלת.

הנוף מתחלף.

משדות מוריקים

לקירות בטון מאיימים,

מציפור דרור,

לנמר בכלוב,

מהמחשבה למעשה.

אין חזרה לאחור

אין חרטות,

אי אפשר ללחוץ reset

ולהתחיל הכל מהתחלה

אבל יש גם סיכוי אדיר.

לתחיה מחדש,לחוויה,

להיות יצור ממשי, להוויה.

רוצה להיות נוכח נפקד,

לא להקריב ולקבל הכל,

לצלול למים העמוקים

מבלי להרטב,

להיות בפנים וגם בחוץ

להנות מכל העולמות,

להגיע לאינסוף.