אני קם,
לא מציווי כי אם מבחירה,
לא למעני קם אני.
אני הולך,
אף כי דרכי אינה קלה,
רואה רק אור עמום בקצה המנהרה,
כמי שכפאו שד הולך אני.
רוצה אני,
לשמש להם לפה.
הרי בתי הקברות מלאים הם מפה לפה,
בחסרי תחליף-נטולי פה.
אני עושה כי אף אחד לא יעשה זאת במקומי,
וחסרון לא ניתן להימנות.
עוטה גלימה של אור בפני מציאות מרירה.
אני נמצא כאן ועכשיו בשבילם.
נמצא כאן ועכשיו ועכשיו אני קם
תגובות
כי אף אחד לא יעשה זאת
במקומי'
אבל אחרים יוכלו לעזור.
שיר מקסים!
כתבת את השיר הזה בשבילי? |תוהה|
ול"מילים נסתרות": לא תמיד האחרים יכולים לעזור,
כי אף אחד אחר לא יעשה זאת במקומם
(אם אין אני לי...)
תודה לך.
כתוב בעיפרון בקרון החתום\ דן פגיס
כאן במשלוח הזה
אני חוה
עם הבל בני
אם תראו את בני הגדול
קין בן אדם
תגידו לו שאני...
נשארתי בלי מילים..
יישר כׂח!!!
אבל השיר של כתוב בעיפרון הוא פסימי משהו. וגם כל התשתי שלו מסמלת את זה...
ופה, "אני קם" רק עצם השם מסמל אופטימיות. יש לאן לצמוח ולאיפה להתאושש...
זו הבחירה של האדם [וגם הוא אומר פה שהוא קם מבחירה].
זה הזכיר לי 'כתוב בעיפרון' בגלל הקונטרה שנוצרה פה [לפחות לדעתי] עם אזכור בתי הקברות....
מתאים כ"כלבמה.
שכוייח ענקי!
ווואאוו...
[אני בקושי מגיבה לשירים, תרשמו בהיסטוריה]