בן בלי בית

בן בלי בית,

עונד טלאי על טלאי.

אורח לרגע,

סורג את נפשי בין תפרי.

קורע קריעה,

חותך בבשר החי.

מגלה את עצמי

ואת אלוקיי.

בן של כול  בית,

מחפש את עצמו,

נע ונד בארץ

ואות קין על מצחו.

זהותי מנופצת,

רסיסי אדם קדמון.

שובר את כליי

ואוספם לארמון.