סימפוניה לאינדיבידואליסט

מֻתָּר לְךָ לִבְכּוֹת

וּמֻתָּר לְךָ לִצְרֹחַ,

לְטַפְטֵף מְעַט דְּיוֹ

לָתֵת לַפֶּצַע לְהַגְלִיד.

מֻתָּר לְךָ לְחַיֵּךְ

בְּפֶה מָלֵא-לַחֲשֹׂף שִּׁנֵּיךָ,

גַּם מִבְּלִי לִבְדֹּק

הַאִם בּוֹהֲקוֹת הֵן כִּלְבָנָה.

מֻתָּר לְךָ לִרְקֹד

וְלָשִׁיר  בְּקוֹל רָם.

לְשַׂחֵק כֹּל דְּמוּת,

לְהִתְעַנֵּג מִכֹּל הַבָּעָה

וְכֹל נְיוּאַנְס.

מֻתָּר לְךָ לִשְׁאֹג מִצְּחוֹק

לְמִשְׁמָע בְּדִיחָה טוֹבָה,

אֲפִלּוּ לְהַזִּיל

דִּמְעָה שֶׁל אֹשֶׁר.

מֻתָּר לְךָ לִקְטֹף וֶרֶד

וּלְהִתבַּשֶּׂם מִּרֵיחוֹ קַלּוֹת,

לְהִסְתַּנְוֵר מֵאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ

וּלְהִתְפַּעֵם בַּלֵּילוֹת

מֵהַשָּׁמַיִם זְרוּעֵי הַכּוֹכָבִים.

אֲבָל  אסוּר לְךָ