כולם
כולם היו בנים,
לכולם היו פנים,
בהמיית זכרוננו אסורים.
כולם היו אבות, אמהות ויקירים
כולם היו שונים,
נראים ולא נראים.
לכולם עצרו ימים
נגדע עתיד, עצרו חיים
וביום אחד עצב -כזוהר רקיע מאירים.
נשמותיהם, לפלא, מנצחים
מידותיהם ממליכים ומוליכים.
דמיכם, בדמינו - סם חיים.
תגובות
יישר כח!