שְׁנִיּוֹת מֵתוֹת

לֹא יִהְיוּ עוֹד רְגָעִים כְּמוֹ הָרֶגַע הַזֶּה

וְלֹא תָּאִיר הַלְּבָנָה בְּמִלּוּאָה עוֹד

לֹא תִּ תְחַדֵּשׁ עוֹד דַּקָּה כְּמוֹ הַדַּקָּה הָזוּ

חַד פַּעֲמִית, מְרַתֶּקֶת, מַ מְתִּיקָת סוֹד.

כְּבָר עָרַמְתִי לִי שְׁנִיּוֹת מֵתוֹת לִכְדֵי שָׁעוֹת

לְאֹסֶף גְּוִיוֹת משומשות בְּבֵית הַקְּבָרוֹת,

נאלמתי סְתָם כָּךְ לְחָסְדֵי הַשָׁעָן

נִכְנַעְתִּי לְלֹא קְרָב לְרַחַשֵׁי הַזְּמַן.

הַהֹוֶה כְּהֶרֶף עַיִן מִתְרַחֵשׁ מוּל עַפְעַפַּיי

אָמְנָם הִסְפַּקְתִּי לְמַצְמֵץ

 אַךְ לֹא הֵישִׁירְתִי מַבָּטָיי.

חִבַּקְתִּי אֵת הָאֵינְסוֹף אַךְ הוּא הִרְפָּה מִלְפִיתַּתִי

עַד שֶׁעָצַמְתִּי אֵת עֵינַי

וְכָךְ קָנִיתִי בְּרִיחָתִי.