;נְבִיא הַזַּעַם שֶׁל הָעִדָּן הֶחָדָשׁ

הַזְּמַן שֶׁלִּי נוֹסֵעַ

הוּא סוֹפֵג לְתוֹכוֹ הַכֹּל,

מְאַבֵּד אֵת עַצְמוֹ לָדַעַת

לֹא מוֹתִיר עֲקֵבוֹת בָּחוֹל.

מִתְעַלֵּם מֵהַפְּרָטִים הַקְּטַנִּים

בִּשְׁבִיל עוֹלָם  שֶׁל שֶׁקֶר מְקֻדָּשׁ,

מְאֹהָב בִּדְּמוּתִּי שֶׁיָּצַרְתִּי לִי

נְבִיא הַזַּעַם שֶׁל הָעִדָּן הֶחָדָשׁ.

חוֹלֶה בְּאוֹבְּסֶסְיָה מְטֹרֶפֶת

שֶׁאִישׁ לֹא יְאַבְחֵן,

רַק מֵרִים רָאשִׁי לְרֶגַע

וְשׁוּב חוֹזֵר לְ הִשְׁתַּפֶן.

מְמַלֵּא עַצְמִי בְּדִּכָּאוֹן

 כְּדֵי לִכְתֹּב נָכוֹן

מַרְשִׁים וּמָלֵא חָזוֹן

מְנֻפָּח  מִפָּתוֹס  וְהִגָּיוֹן.

הַזְּמַן שֶׁלִּי חוֹמֵק מִבֵּין אֶצְבֵּעוֹתַיי,

הוּא שׁוֹרֵק  אֶל תּוֹךְ הָרוּחַ

שִׁיר מָתוֹק עַל עֶרֶשׂ דְּוַי,

מְפָרֵק אֶת כֹּל אֱמוּנוֹתַי י,

שׂוֹרֵף אֶת פְּצַעַיי

מְעַוֵּר אֶת עֵינַי,

קוֹשֵׁר אֶת יָדַי

מַשְׁאִיר אָבָק מֶאֲחוֹרַי.