רָצֹוא וָשׁוֹב,
מְכוֹנֵן אֵת יֵשׁוּתִי
מְאַיֵּים עַל עַצְמוּתִי.
מַעֲרִיץ וּמְפַחֵד
שׂוֹנֵא וּמְכַבֵּד.
*
אַבָּא,
הֲלִי אַתָּה
אוֹ לְצַרָיי?
תגובות
במיוחד בבית השני ששם הבית סתום להבנה על ידי קורא חיצוני מפאת קוצר התמונה.
או לצריי- אויבים מבחוץ או מבפנים?
[חוזר בצורה טבעית לשאלה שבכותרת]
השיר כאן לעניות דעתי עושה עוול בקיצור שלו.
{כן, אני מורגל מידי בסמיילים של כיפה, עוונותי רבים מנשוא]
אתה וודאי יודע את זה מצויין ואין לך צורך בי:)
צריי- לא הקדשתי לכך מחשבה במהלך הכתיבה- הכוונה היתה: אבא, האם אתה אתי או נגדי?
איפה ראית פה אויבים מבפנים?
טיפש [נאמר בחיוך כמובן].
אני רוצה לדעת מה רצוא ושוב אומר לך ולא מה לתורות החסידיות יש לומר על זה.
הביטוי נמצא במקור אצלו,
אחרי זה בפנימיות ורק אחרי זה בחסידות
2. צריי- הכוונה כאן כמובן לאויבים מבפנים. אבל אני לא רוצה להרחיב יותר מזה כי השיר אמור להישאר וד משמעי, כמו השאלה מיהו האבא אליו אני מתייחס בשיר
השיר[?!] לא דורש ממני לחשוב,
הכותב מצפה ממני לידע מוקדם.
ישאל עצמו תמיד כותב כלשהוא עם הוא מחפש חידון לקורא החיצוני או דיאלוג חי.
[רק בגלל הנימה האובייקטיבית של הכותרת,
אין במילים האלו נימה אישית כהוא זה]
גם אם זה לא "שירה" קלאסית, (ומי אמר שזה לא?)
זה עדיין מצויין.
הבית השני פשוט ומורכב בו-זמנית, וזה היופי שלו. הראשון אולי קצת מסורבל. ועדיף היה להוסיף וד בית, שנספיק גם לעכל משהו.
הכל רק לענ"ד כמובן :).
בהצלחה בהמשך!
אסף.