צִפִּיָּה
ימים ירוקים של עשב הבר, קידמו הריונך הביישן
ובכל תשעת ירחי הלידה
כמו תשע השנים היוקדות ועוד קצת
הסתרת בשורת השמחה, חוצה גבול האפשר, מעבר לזמן.
החורף שחלף בבכי ממטריו והבטחת הקשת שליוותה
הרגשה של "בדרך" ו-"מיד מגיעים"
מתחלפות בנעימת ביכורים
של אושר מהול בקולות התפילות, שליווך כל דקה, כל שנייה.
כל צופייך נשאו ראש, לקול משבריך, עדי בכייך הראשון
מקולות מים רבים אדירים מישברי שמחתך
שאונם הנוגן בשלוש שותפייך
השכיחו מטר, העמיקו הברית, רוממו נשמתם בגאון.
ובשני שותפייך, משוררי השמחה, שנצנוץ האורות בחיקם
הדליקו שלהבת בעם רב מכונס
חי נפשי! עד אני לסערת הרגשות
שדמעתנו הקלה ואהבתנו הכנה ירוו מלאכים במחיצתך לעולם.
יהי חלקך עם האמהות, שרה וודאי תשמח בחלקה
עם תיק המידות העמוס לעייפה
ירושה טבעית ממשוררי השמחה
שנותנים ויתנו את נפשם, נשמתם, בדמות חיוך אחד משופע.
תגובות
תקפיד על פיסוק נכון.לדלל קצת פסיקים (מקולות מים רבים אדירים מישברי שמחתך) ואיפה שצריך להכניס אותם (כל דקה, כל שניה)
ועדיין ה"תשעת" מציק.
שיר כזה מיוחד....