אמרת לי שאני מאובן
קפוא כמו קרח.
אמרת שאני מפחד
להרגיש אותו, להרגיש אותי.
אמרתי לך שאת פתטית
מביכה אותי בפרהסיה,
חיה לך באשליות רומנטיות
עם אחיזה רופפת במוצקות.
אמרתי שהאמת שלך מעורפלת
אמרת שאין לי אמת בכלל.
אמרת שאת רוצה לברוח
אבל אני רוצה לשקוע,
את ממריאה למחוזות נשגבים
ואני מגליד לי בקרירות הזו.
אמרת שאת אני, אני זה את
ולא יכולתי להשיב לך דבר.
תגובות
לגבי רעיון כללי, לא נראה לי שירדתי לסוף דעתך אבל בכל מקרה נהנתי לקרוא!
הצלחה בכל!
הדובר בגוף ראשון זה השכל ובגוף שני(המנען) זו הנשמה.
אכן זה נגוע בנגיעה אישית אבל יש פה לדעתי לא מעט דברים שנכונים לכולם.
חשבתי דיאלוג בין הנפש לנשמה... :)
אבל מטריף!!!!!!!! אני מדפיסה את זה!!!!!!!!!
(?) ישמצב? זה טוב!!
תודה לך! ממש! המוון מוון הצלחה!
קפץ לי!!! (זתומרת בטעות שלחתי... :))
טוב... אץ קודם כל... *לקלוט את זה...
ואת\ה מדבר\ת בהמון קרירות לשכל.
הוא לא כזה. ממש לא. למרות שגם הנפש לא כזאת.
אבל לומשנה...
המון הצלחה!!! ושוב... זה אחד הטובים!
הופעמתי לגמרי.
באמת.
לדעתי כדאי ממש לנסות להוסיף איכשהו איזה בית או משפט שיבהיר את זה..(כמובן לא בצורה ישירה מדי) , אולי בכותרת ?!
כי ככה כל היופי של השיר מתפספס אם לא מבינים...
כתיבה יפה ממש!
(למרות שאח"כ זה מקבל משמעות אחרת..)
בכל זאת גם אם אי אפשר להיות האחר, אפשר להיות עצמך ו"להתחבר לנקודה שיש באחר".
ממש מוכשר