צוּר אֲשֶׁר אֵין דוֹמֶה לָךְ

צוּר אֲשֶׁר אֵין דוֹמֶה לָךְ

אל תחששי בבואך לעולה

של מזבח העולם

העשוי מורדים

עטופים ברזלים.

את תהי פה

עדיין,

שלימה.

נתונה לחסדי נפשך תאומה

בעונת הפרוזדור

הזמנית

ולפתע הנה, ברגע נוסף

סוף עונה היא טרקלין

במציאות הבאה.

כְּלִילַת יוֹפִי רוּקְעַה עֲטָרוֹת לְרֹאשַׁה,

את הַשְׁלֵמָה שֶׁלִי

נְשָׁמָה.

ובתפילה

מבקרת בכור מחצבתה

רואה את הנוף מבעד למחשך

מרוממת הנפש

- יחד עם העולם

מסחבות הטומאה,

ללבוש אהבה.

חסודה ונעה בין טיפה לטיפה

טועמת

דקדוקי מידות מצרפים

שואפת הטוב ניחוחות מלידה

של כלה כלולה,

נשמה טהורה.

כְּלִילַת יוֹפִי רוּקְעַה עֲטָרוֹת לְרֹאשַׁה,

אַת הַנְשָׁמָה שֶלִי

נְשָׁמָה.