ייסורים של אהבה
הרופא המנתח נכנס לחדר הניתוחים עם חיוך על פניו, בידו אחז את תוצאות הניתוח האחרונות המבשרות שהטיפול עבר בהצלחה. הוא פנה לחולה ששכב על המיטה ואמר לו: "ישראל, יש לי בשורות טובות".
ישראל הפנה את גבו.
הרופא הופתע ושאל בקול מודאג: "ישראל? הכל בסדר?".
"אני לא מדבר איתך יותר" הפטיר ישראל.
הרופא כבר היה מבולבל לגמרי, "לא הבנתי" הוא שאל "למה לא?".
"יש ביננו משבר אמון" ענה ישראל בקול בוכים "אני לא מאמין לך יותר".
"אבל למה לא?".
"אתה הכאבת לי, אתה לקחת סכין וחתכת אותי" ענה ישראל והתפרץ בכעס "איך העזת? חשבתי שאנחנו חברים".
"אממ... אבל ישראל, זה מה שעושים בניתוח, חותכים וזה כואב, אתה יודע שזה לטובתך, נכון?".
"אם זה היה לטובתי לא היית מכאיב לי, מזה שהכאבת לי אני מסיק שאתה רע".
"אבל ישראל" מיהר הרופא להרגיע את הרוחות "אנחנו כבר מכירים הרבה מאוד זמן אתה יודע שאני לא אדם רע, נכון?".
"כל מה שאני יודע זה שאתה הכאבת לי כבר הרבה פעמים ושום דבר טוב לא יצא לי מזה".
"תראה ישראל אתה לא ממש מבין גדול ברפואה, אני יודע שהניתוחים עברו בהצלחה ויצאת מזה אדם בריא יותר".
"אבל תסלח לי מאוד כבוד 'הרופא' " אמר ישראל בזלזול "הניתוח האחרון היה ממש כואב לא יכול להיות שזה לטובתי, ככה עושים לאדם חולה?".
"קודם כל, זו אשמתך שאתה חולה! אני הרי נתתי לך הוראות מה לאכול ואיך לישון. אתה לא עקבת אחרי ההוראות שלי, זו באמת בעיה שלך".
"כן, שלא נדבר על ההוראות שלך, הן ממש מגבילות אותי, אז לא ממש עקבתי אחריהן".
"אתה רואה?" חייך הרופא "מעכשיו תקפיד לעשות את מה שכתוב לך במרשם והכל יהיה בסדר".
"אין מצב, אני לא צריך אותך יותר, אני יכול להסתדר בעצמי" אמר ישראל וקם מהמיטה, "אני הולך".
"אתה תחזור אלי מתישהו, אתה תתגעגע אלי".
"פחחח" גיחך ישראל ופתח את הדלת "למה נראה לך?".
הוא לבש את חליפתו ויצא מהחדר.
"בגלל ש.." לחש הרופא בעודו מביט על דמותו המתרחקת של ישראל "אתה הבן שלי".
תגובות
השורה האחרונה חזקה ומשנה את כל הקטע!!!
תאר לעצמך שהדוקטור לא היה מגיע לה היה שולח את המזכירה להסביר לילד.
תאר לעצמך שהילד לא היה בבית חולים אלא בבית יוום אחד הוא מתעורר עם סכין.. בבטן יודע מה אני אנסה לכתוב לך איך אני רואה את הסיפור הזה..
בכל מקרה אם כזאת רמת כתיבה היית יכול להגיע להרבה יותר..
ייסורים של אהבה
האבא האוהב נכנס לחדר המשחקים עם חיוך על פניו, בידו אחז את תוצאות הניתוח האחרונות המבשרות שהטיפול עבר בהצלחה. הוא פנה לילד ששכב על הרצפה מתבוסס בדמו ואמר לו: "ישראל, יש לי בשורות טובות".
ישראל בקשיים רבים ותוך כדי אנחות הפנה את גבו.
האבא הופתע ושאל בקול מודאג: "ישראל? הכל בסדר?".
"אני לא מדבר איתך יותר" מלמל ישראל בקול ניחר.
האבא כבר היה מבולבל לגמרי, "לא הבנתי" הוא שאל "למה לא?".
"יש ביננו משבר אמון" ענה ישראל בתוך כדי שהוא מנגב את הדם מפיו "אני לא מאמין לך יותר".
"אבל למה לא?".
"אתה הכאבת לי, אתה לקחת סכין וחתכת אותי" ענה ישראל והתפרץ בכעס "איך העזת? חשבתי שאנחנו חברים".
"אממ... אבל ישראל, ככה זה בין אבא לבן, חותכים וזה כואב, אתה יודע שזה לטובתך, נכון?"אמר האבא תוך חיוך מרוצה.
"אם זה היה לטובתי לא היית מכאיב לי, מזה שהכאבת לי אני מסיק שאתה רע".
"אבל ישראל" מיהר האבא להרגיע, לא ברור את מי."אנחנו כבר מכירים הרבה מאוד זמן אתה יודע שאני לא אדם רע, נכון?".
"כל מה שאני יודע זה שאתה הכאבת לי, ושום דבר לא יוכל להסביר את זה".
"תראה ישראל אתה לא ממש מבין גדול ביחסים, אני יודע שדקרתי אותך ולא מתת מזה, תראה שבסוך אתה תצא אדם טוב יותר" אמר האבא בחיוך מדושן מעונג.
"אבל תסלח לי מאוד כבוד 'האבא' " אמר ישראל בזלזול "הפעם האחרונה שתקעת בי סכין היה ממש כואב לא יכול להיות שזה לטובתי, ככה עושים לאדם חולה?ככה מפנקים את הבן שלך?".
"קודם כל, זו אשמתך שאתה חולה! אני הרי נתתי לך הוראות מה לאכול ואיך לישון. אתה לא עקבת אחרי ההוראות שלי, זו באמת בעיה שלך, לכן זה רק הגיוני שאני אדקור אותך, לא ככה?".
"אבל אבא אני באמת ניסתי להיות ילד טוב, אתה יודע שאני לא עושה את זה סתם,אתה יודע שאני רוצה לעשות מה שאתה מציע".
"אם לא הצלחת סימן שאתה לא רוצה מספיק, ומגיע לך לדמם על הרצפה" קבע האב נחרצות
וחייך "מעכשיו תקפיד לעשות את מה שכתוב לך במרשם והכל יהיה בסדר".
"אין מצב, אני לא יכול איתך יותר, אני לא יכול לתת לך את הלב שלי ולמצוא אותו רמוס ברחוב למחרת" אמר ישראל בדמעות וקם מהרצפה, "אני הולך".
"אתה תחזור אלי מתישהו, אתה תתגעגע אלי".
"אני יודע" אמר ישראל "ואני אשנא את עצמי בגלל זה, ובסוף אני אחזור על ארבע, ואשוב לסבול ממך" הוא פתח את הדלת "למה?" הוא שאל בכאב "למה אתה מתנהג ככה?".
הוא לבש את חליפתו ויצא מהחדר.
"בגלל ש.." לחש האבא בעודו מחזיק בסכין הנוטפת דם עדין
ומביט על דמותו המתרחקת של ישראל "אתה הבן שלי".
"וגם ככה מתנהגים אבות" הוסיף בילדותיות "הרי הוא לא מצפה ליחס מיוחד"
השתגעת??!
אוף....
ביקורת בונה תקבל מאחרים, אני פה כי אני ממש נהנה מהקריאה.