שם בין צומת לבית
בין כפר ל(ע)ציון
בין מחבל לנער
בין תקווה לצער.
בין בשורה לטובה
בין מנוחה לבין סערה
בין לילה ליום
בין חלום ובין שלום.
היו נערים ועכשיו הם אינם
התפתחו חיים, שנגדעו באיבם
המלאך ממרום לא ירד
להשיב את דמם של אייל נפתלי וגיל-עד.
אמירת: "אל תשלח ידך אל הנער" לא נשמעה
והירי פילח את הדממה.
אמהות, אבות ומשפחות בתפילה
ועל הלחי זולגת עוד דמעה.
שם בין היכל לרקיע
שלוש נשמות עומדות להגיע.
שם בין כסא לכבוד
נודע, שפה למטה, לא יבקרו עוד.
שם בין סולם וראשו השמימה
יהפכו הנשמות למלאכים, שלא ישובו מטה.
שם בין רחל המבכה
לבין "שבו לגבולם" וההבטחה.
וכאן בין תפילה לזעקה
כאן בין תשובה לתפילה.
כאן נשארנו אנו, מייחלים בציפייה
שתאמר לצרותינו די! הגיע עת גאולה.
"כל מה שהתשובה מתעמקת יותר, הולכת יראת המוות ומתמעטת, עד שפוסקת לגמרי..."
בציפייה לקיום "ותשחק ליום אחרון"
|נכתב בלב דואב, כואב וממאן להאמין, מתוך אמונה גדולה בגאולת ישראל ובבניין בהימ"ק בב"א|
תגובות
מצמרר העיתוי שבדיוק השבת קראנו על פרשת העקידה
יפה ומרגש!!