ילדי הקט הנאהב,
כקצף הגלים הלבן
שנבלע לו בֶּחול הַזהב
נעלם ונטמן.
הקשיבי האֵם, הן כבר שבו בנייך.
אך אני-על חולות הכורכר,
אבני דמעותיךְ
פוצעות את רגלַי
לוחשות- הנה באתַ חופי
בני היקר
אימי אצטער על סבלך
על שערך הלבן
הנה שבתי עדֵיך
עד קץ כל הזמן
אולם היכן
לאן
הים נעלם,
אבני ספירייךְ
כבו מאורות
ואני רק רוכן
ואוסף
את החול הספוג בדמעות.
תגובות