העקידה

בס"ד

לזכר נופלי מלחמת לבנון השנייה.

לך לך אל ארצך

ארץ ארזי לבנון,

וקח את בנך,

את יחידך,

אשר אהבת.

הו בני אל תירא,

על מזבח המולדת

אני נותנת-קורבנותי,

משחר ימי העצובים

ואנוכי מתבוססת בדַמי.

ובארץ הלבנון,הרים סביב.

אויב אורב במסתרים.

ענן לבן, ובו מלאכים, שבוכים.

ואב ובנו הולכים, בארץ הארזים.

הו בני לך לך,

ומיום שנולדת

אתה הועדת

לעלות ולבוא על מזבח האומה,

מזבח העולה-מזבח אדמה.

להתעטף ברגבי אדמתה שאהבת.

ועל פסגות ההרים עלה הבן,

ובין כתפיו רובה שוכן.

ובשוך הקרבות בפעמי הנץ,

הבליח כדור ושם קץ.

נשלחה היד- לעולה תמימה.

הונפה המאכלה,ולא נעצרה.

והאם בבכי תמרר,

על בנה שנפל,

ולא על.

וכמו משה בנבו

ואליהו בשעתו,

בסערה השמיימה עלה.