כרגע ללא שם

   בס"ד                                                                       

                                                                                   פרולוג

האדמה רעדה תחת רגליו, טיח מתפורר נפל מהתקרה,צעדיו הארוכים השתדלו לגמוא את המרחק שנותר עד לחדר ההסבה במהירות, בחוץ ירד גשם כבד מעורב ברסיסי ברד.החורף הקדים השנה, הוא חשב, מאפיל על הלהבה של הקיץ במן אפרוריות מעיקה, כאילו רצה לבשר את שעתיד להתרחש.הגשם לא הפסיק וכך גם הוא לא הפסיק ללכת,הוא היה חייב להגיע  ודבר לא יעצור אותו, אבל ראשית עליו להגיע לחדר ההסבה , האדמה רעדה שוב , והקירות חרקו באופן מאיים כאומרים: גור לך, ברח, הוא הגיע לקצה המסדרון והוציא את ראשו בזהירות מעבר לפינה, כאן כמו בכל הארמון שרר הרס רב, החל  מהשאריות מעלות העשן שהותירו הקסמים אחריהם ,שובלים חרוכים על הקירות על התקרה ובעצם בכל מקום שאדם יכול להעלות על דעתו, אבל השטח היה נקי מהמורדים וגם מאנשיו, "מצוין" הוא חשב "כך איש לא יפריע", הוא התגנב על קצות אצבעותיו אוחז בניצב חרבו על כל צרה שלא תבוא ביד אחד ומייצב את עצמו ביד השנייה, מגפי עור הרכים שלו לא השמיעו כל רחש, הגשם המשיך לדפוק והזמן נדמה כנצח. לבסוף אחרי כמה דקות של התגנבויות מורטות עצבים הוא ניצב מול הדלת, חושש הוא הסיט אותה בקצות אצבעותיו, המראה הראשון שנגלה לו היה אדם ענק עטוף בשריון טבעות, לרגליו מגפים ארוכות על ראשו קסדה וכולו אומר מוות." ובכן לירו הצעיר" הוא אמר "הצלחת להישאר בחיים? אתה מפתיע, לא חשבתי שתשרוד חמש דקות מתחילת הקרבות", פיו התעקל בחיוך מבשר רעות, הענק עשה צעד אחד קדימה בעוד לירו צועד אחורה מועד על מרצפת שבורה. לירו שלף את חרבו והציב אותה לפניו, עיניו הכחולות בערו בהתרסה,"אכן מולמרדר החיים לפעמים מפתיעים,לא כן?" פיו של הענק נפער לרגע כשראה ניצנוץ של זהב עובר לאורך החרב, עיניו דילגו מחוד החרב שבו עבר הניצנוץ באותו הרגע  אל הלהב המעוטר בסמלים עתיקים, ומשם אל הניצב בה הייתה משובצת אבן אודם אדומה כדם,הוא סגר את פיו ופתח אותו שוב בניסיון לדבר אך לא הצליח להוציא מילה, לבסוף פלט:"איך הוצאתה אותה??"

- לא כל דבר עניינך וביחוד לא כשהתכוונת לגזול ממני את ששייך לי בדין. אמר לירו ואחר הוסיף:אבל אתה לא תצא מכאן חי, את זה אני יכול להבטיח לך.

- האם כבר הקזת דם? שאל מולמרדר ניכר בו כי הוא השתלט על פחדו  באופן ראוי לציון, הוא הביט בעיניו הקודחות של לירו מגשש מנסה לפרוץ.

עצור!! פקד לירו, - לא תצליח, לא הפעם. הוא הוסיף ברכות קטלנית.

 – אינך יכול לגבור על המורה שלך לירו, אמר הענק -עזוב, אם תכנע אולי נוכל לשמור אותך בחיים איך שהוא, הוא הרהר לרגע והוסיף: אולי כעבד במכרות??" מבע פניו הבהיר היטב שהוא לא מתכוון לתת איש לצאת חי מהחדר.

לירו הביט בו לרגע אחר הסיט את מבטו ואמר: אתה יודע את כוחה, הלא כן??

 – ומי לא? השיב מולמרדר,

  - אם כל אחד מאבותיו של נושא החרב מקיז את דם חייו לתוכה היא לנצח תישא את כוחו, אולם אם תעבור החרב אל היורש הבא ללא התשלום, היא תחזור להיות חרב רגילה לחלוטין, נטולת כוחות , נטולת מגן  ואפילו חלשה יותר בגלל האנדוטין ממנו היא עשויה. לירו הרים את מבטו אל  מולמרדר - אבי שם בפנים אני חש זאת בתשוקתה של האבן. האדמה רעדה שוב,- אם לא תתן לי לעבור אוכל להשתמש בכוחה, אבי עודנו חי והחרב עוד לא עברה אלי אני חש זאת. הוא הרים את החרב שוב במהירות שלא תאמן והצמיד אותה אל חזהו של הענק,הענק נראה מבועת.

 –אתה יודע טוב מאוד שאני צודק, הוסיף לירו -נכון??

במקום לענות הסתובב הענק ורץ אל תוך החדר מנופף באלתו המסומרת תוך כדי זינוק אל קצה החדר אור מסנוור האיר לרגע את החדר הענק נעצר, מרים את שאיריות אלתו בתבוסה,

 - טיפש, אמר לירו – לא הקשבת בשיעורים בבית הספר?? החרב לנצח תגן על בעליה,זוהי פעולתה של האבן, הוא הצביע על האבן הקבועה בניצב שעוד פעמה באדום עז. בניסיון נואש שלף הענק את חרבו והסתער ללא התראה לעבר הנער,לירו הרים את חרבו בקושי בכדי לעצור אותו בזמן, הוא ידע שהחרב לא תועיל לו מכיוון שהוא איננו בעליה, ניראה כאילו גם מולמרדר הבין זאת באותה שנייה, הוא שלף סכין אי שם מקפלי גלימתו וזרק,  וכמו בהילוך איטי התגלגלה הסכין ופגעה בחרב,ונכנסה בלהב עד לניצב. החרב עפה מידו של לירו בלי להקדיש לה יותר תשומת לב הסתער הענק בשנית, לירו שלף את חרבו הרגילה ועצר את המתקפה, מיישם את לימודיו עם הבוגד שניסה להרוג אותו כעת, מולמרדר הניף את חרבו בקשת גבוהה במטרה לפצח את ראשו של לירו אולם לירו הדף  את החרב במהלך מושלם ופתח במתקפה משלו, חרבו של לירו נעה כאילו ניסכו בה חיים משל עצמה, הוא הדף את חרבו של הענק בכח לא לו ושיסף תוך כדי כך אולם פגע בשריון הטבעות, הענק הוריד את נשקו בנסיון לפגוע ברגליים כתגובה לירו נישען על הקיר תוך כדי הדיפת חרבו של היריב ברגלו, תפס תנופה וקפץ הישר מאחוריו בועט בענק תוך כדי כך, חוץ מכאב קל ברגל הוא לא השיג דבר, עכשיו הוא החל להבין מדוע כל אומני הנשק כל כך פחדו והעריצו את מולמרדר, הוא לא היה לוחם מבריק הוא היה לוחם סביל, כל לוחם אחר היה מזמן כורע ונכנע תחת התקפותיו של לירו אולם הענק החזיק מעמד.הבניין רעד שוב, ברור היה שהוא לא יחזיק מעמד עוד זמן רב , מולמרדר הביט בלירו במבט מתפעל – אנחנו עוד ניפגש ילד, ואז לא יהיה לך מזל כמו עכשיו. ולפני שלירו הספיק לעשות משהו גלימתו של הענק התנופפה אל מחוץ לחלון והוא נעלם.  לירו מיהר לקצה החדר ,בחשש הוא הסיר את השמיכה מגופו של אביו, עיניו היו כבויות ודם זלג מפצעים רבים בגופו לא נראה היה כאילו הוא בהכרה.

 –לירו, נשמע לפתע קולו הצרוד של אביו- איפה החרב??

רק עכשיו נזכר לירו בחרב הקסומה שעפה מידו בתחילת הקרב הוא רץ במהירות למקום שם היא עפה אך לא מצא דבר בפניקה הולכת וגוברת, בעוד נשימותיו של אביו מקצה החדר נעשות כבידות יותר ויותר הוא הפך וחיפש ולבסוף מצא רק את אבן האודם הקטנה חייה כבויים. הוא ניגש ברגלים כושלות אל אביו מנסה להסתיר את דוק דמעותיו שעלה בעיניו,ופתח את ידו, אביו המלך הסתכל לרגע על האבן, ולפתע אחז בידיו את חזהו המדמם.

– לך ילד הוא לחש –לך להרים במזרח חפש את דגנורט הקוסם, רק הוא ידע מה לעשות הגשם דפק חזק יותר לירו הביט לרגע באביו מבין שאלו רגעיו האחרונים,- החרב איננה לחש אביו אל אזנו כי רק קוסם יכול לדעת האם אתה היורש האמיתי ואם אכן אתה אזי החרב תצמח שוב מתוך האבן. רעידה חזקה נוספת הרעידה את הקירות לירו ראה סדקים מתחילים לבקוע את דרכם, - לך לחש אביו בשארית כוחותיו- ברח.

לירו כבר לא הצליח לעצור בדמעותיו – לא אעזוב אותך!! הוא צעק הדממה ענתה לו בשתיקה רועמת כתשובה,

 –אבא!! ענה לי!!! הדממה נשארה – אבא!! הוא צרח בהיסטריה, חלקים מהתקרה התחילו ליפול מסביבו, לירו הביט סביב לרגע ניסה להרים את הגופה מעל המטה הוא נפל, ברכיו כשלו, בגדיו המלאים דם וזעה נדבקו לגופו, הוא שמע את קולו של אביו מתנגן בראשו –ברח ילד ברח! לירו זינק דרך החלון בדיוק בשנייה בה קרסה תקרת החדר. בחוץ בעודו מנסה לעכל את שעבר עליו, ניחוח הגנים שעדיין לא הושחתו בידי המורדים הלם בחושיו, הוא שאף את ריח הבוץ את האויר הקריר את הגשם שמחה את דמעותיו מתערבב בחומם המלוח. הוא הבין שהמסלול הסתיים ועליו לצאת לדרך חדשה, אין לו מה לחפש כאן יותר, הוא החליט הוא יֵצא לקיים את צוואת אביו,גמלה ההחלטה בליבו.

 השחר החל לעלות, הילד החל לצעוד לעברו, לעבר הרי המזרח.  

חברה זה נסיון ראשון, בבקשה תגיבו ותגידו לי איך זה ומה אפשר לשפר!!

תודה רבה!!

נ.ב אם תוכלו לעזור לי למצוא שם זה גם יעזור.