געגוע

בס"ד

את הלכת ולא תחזרי,

עוד כאן לעולמי.

את הלכת ואינך,

רק בחלומי אראך.

בין שמות וצלילים

וקטעי זיכרונות מבולבלים מדברים.

ואני יודע שזה לא הסוף,

ואני יודע שיום ניפגש,

ואז על צווארך אפול

ותאמרי הו נכדי,

ואומר סבתי כאן את, איתי.

באותם השבילים באותם הדרכים,

עם אותם משאות שהטענת בילדותי,

בין אותם העצים מהלך.

דורך על עלים

שוכח שגם הם חיים.

ובאותם השבילים בהם את הלכת,

הולך גם אני.

לעיתים קוטף, לא נזהר

לפעמים סוטה באופן נמהר.

אני יודע שאת שם מסתכלת,

לפעמים עוזרת ומכוונת,

לא מכאן- לך משם.

ואני יודע.......

וביום שיבוא, אני יודע

כי אראך שם למעלה

בחברת מלאכים לבנים כפנינים.

בחברת צדיקים שכמותם את היית.

נגמרו הצרות,

שלווה בַפנים, ושלווה גם בִפנים.

ואני כבר מחכה לאותו היום,

בו אשוב ואראך ויוסר המחסום.

ונחליף חוויות וניתן חיבוקים,

בתחיית המתים.

ואני יודע שזה לא הסוף,

ואני יודע ששוב נפגש,

באחד הימים,

על אותם השבילים

בהם הלכנו יחדיו בחיים.

נכתב לזכר סבתי היקרה שנפטרה בקיץ האחרון.