הוא יצא לדרך
בחשכת ליל
שאיש לא ידע,
שאיש לא ילעג.
הרי לא יֵדעו שנכשל,
אם אכן כך יהיה
הרי לא יכאיבו, לליבו
שנפל.
הוא חצה הרים
וירד גאיות
הוא עבר אחת ועוד מאה
תלאות.
הוא נלחם בָּזֶהֵה, בזרם
של אדם.
הוא כבש ליבות נערות
בדם.
ובסוף הוא חזר, שבע
הרפתקה
אל ביתו הקטן בגבעה.
ושכב במיטתו, לא סיפר
סיפורו
לאיש מלבד לעצמו.
איך נלחם בשדים,
איך נפצע מהמון
של אדם שנוהר כמו
עדר.
איך חזר לביתו,
איך הרגיש בארמון,
איך נשם רק דם ואפר.
ובתום הלילה, כשהרגיש
שאת כל תלאותיו כבר
סיפר.
הוא נפח נשמתו,החזירה אל יוצרו,
ועיניו נעצמו, והוא כה
חיוור.
הגיבור היחיד,
הוא יצא למסע
כנגד כל מוסכמה
אך נכשל הגיבור
ולמסע חדש יצא,
הוא המסע אל
האור.
כה רבים גיבורים
אך כה בודדים
וכך מסעם שוב נכשל
אם רק ידעו לאחד את כוחם
אך הם לא עושים זאת,
חבל.
תגובות
ריגש אותי מאד.
אולי כדאי שהחריזות, הפסיחות והמשקלים יהיו קצת יותר אחידים לאורך השיר, זה יוסיף.