ב"ה
מציאוֹת
"אמר רבי בנימין... הכל בחזקת סומין עד שהקדוש ברוך הוא מאיר את עיניהם, מן הכא ויפקח אלוקים את עיניה."
שירה סובבה ברחבי החדר, ממלמלת לעצמה. יעקב נכנס לחדר-
"שירה, מה את עושה? את יכולה להפסיק שניה?" ומי שלא נענה, הגביר את קולו.
"שירה! תשתקי לרגע!" ושירה השתתקה.
"מה אמרת קודם, כשהסתובבת בחדר? חיפשת משהו?"
שירה צנחה על הספה.
"כן, איבדתי את המחברת שלי," היא נאנחה והעבירה יד בשערה הכהה.
"שוב? איבדת אותה כבר שלוש פעמים מאז תחילת השנה, לא? ועכשיו רק כסליו!"
יעקב התיישב לידה וחייך. "ומה אמרת מקודם?"
"'אמר רבי בנימין...' סגולה למציאת אבידות. עכשיו אני הולכת למצוא את הארנק שלי.
איפה קופת הצדקה?"
צלצול המטבעות הדהד בבית כששלשלה שלושה שקלים אל הקופה.
"יעקב," היא אמרה כשחזרה, "מה רצית ממני קודם, כשנכנסת הביתה?"
יעקב משך בכתפיו.
"יש עוד הפגנה. ב'אגם', מחר. את באה, נכון?" "בטח. באיזו שעה?"
*
"אמא, ראית את הדיסקמן שלי?"
שירה נכנסה למטבח. ריחות מעוררי תאבון של מאכלים חלביים למיניהם ריחף באויר, והיא בחנה את הסירים בשמחה.
"ראית אותו? אני לא מוצאת!"
אימה של שירה הסתובבה אליה. "הדיסקמן שלך? לא, לא ראיתי. לא השאלת אותו לחברה?"
שירה מיהרה לטלפן אל חברותיה, אך נענתה בתשובה שלילית מכולן.
"לא הלוויתי!" הודיעה כשנכנסה חזרה למטבח.
"אולי שכחת אותו בטרמפ?" אימה הציעה, ומחתה את דמעותיה כדי שלא תראה אותן שירה.
היא היתה איטית מדי.
"מה קרה, אמא? את בוכה?" שירה חיבקה אותה.
"פשוט חשבתי," האם השיבה, "שאולי בשנה הבאה, את שבועות כבר לא נחגוג כאן, בגוש."
היא חייכה חיוך קלוש. "אולי תגידי 'אמר רבי בנימין'?"
*
"איפה הצמיד החמישי שלי?"
שירה שאלה, ומבלי לחכות לתשובה צללה אל מתחת למיטתה. "הוא לא פה,"
אמרה באכזבה כשירדה במדריגות ביתה אל הסלון.
כל בני ביתה ישבו בסלון, לבושים כתום.
יעקב וחן ישבו חבוקים זה בזרועות זה, בוכים.
אביה קרא תהילים ואימה ניסתה, לשוא, למזוג מים לכוס.
ידה רעדה, והיא ויתרה.
שירה הצטרפה אל משפחתה, והחלה לקרוא תהילים.
"ממעמקים קראתי..." קולה הנרגש חדר אל מחוץ לדלת הבית, אל חבורת החיילים שהתאספה בחצר.
אחד מהם דפק על הדלת, והם נכנסו.
"אתם מתבקשים להתפנות..." קולו המונוטוני התפשט בסלון.
החיילים התפשטו בבית והביאו אל הסלון את הארגזים ששירה ואימה ארזו מבעוד מועד.
חייל אחד הניח יד על כתף האב, והרים בחזקה.
"קדימה, לקום," אמר בנוקשות.
בני הבית התרוממו באחת ופסעו בחשש אל הדלת.
חייל אחר תפס כד חרס, והרים אותו. הוא צעד קדימה ונתקל ביעקב- הכד נפל מידיו- הוא התנפץ על הרצפה בקול מחריד---
*
מבין השברים התגלגלו שלושה חפצים שהיו בתוך הכד קודם לכן:
מחברת מרוטה, דיסקמן- כעת שבור, וצמיד כתום.
שירה אספה אותם אליה, ואז הבחינה בדבר-מה נוסף. לא רק הכד נשבר.
כל תקוותיה, כל חלומותיה, היו מנופצים אל הרצפה.
תגובות
כתבתי "הוא הרים את הכד והרים אותו"...
במקום "הוא תפס בכד והרים אותו"... עימכם הסליחה!
ממש יפה ומרגש..
אח.. למה זה מחזיר אותי..
מאיפה הכישרון?!
הלוואי עלי!
תסדרי לך גם אבא כזה.
תודה!