גשם מטפטף
ודופק על החלון,
בכל החדרים
כבר הלכו לישון.
ורק אני- יושבת,
חושבת, אור דולק
עד אור ראשון.
יד טסה על נייר
חריקת העט והצבע,
שורות מתמלאות עד לגמר
סיפור החיים של הטבע.
גשם מתחזק
ודורש להיכנס,
בכל החדרים
מתחילים להתכנס.
ורק אני לבד,
היד עודה רושמת,
סיפור חיים מלא
של יופי שבתכלת.
גשם מבחוץ
עוד מזמזם על החלון-
שיר בעיפרון.
תגובות
בס"ד
שיר הרהורי נפלא.
רק שכרגע מרוב פסיחות ביחס למיעוט פיסוק השיר קצת לא קריא.
בעזרתו יתברך נאמין באמת
שיר באמת נפלא.
קצת מזכיר לי את שירי'י הראשונים יותר.
אפשר לתת לך עצה? על אף שעוד קשה לי אתה?..
תנסי לוותר על פסיחות מיותרות ממש,
[נכון שזה יכול להראות לך יפה יותר, אבל..]
שמחתי לקרוא אותך.
והכי שבה אותי המשפט
"סיפור חיים מלא
של יופי שבתכלת"
[תכלת דומה לים, ים דומה לרקיע, ורקיע דומה לכסא הכבוד..]
שבת מבורכת בעזהי"ת!
ממני הקטנה
מעניין. גם שירה אמרה שהיא הכי אהבה את השורה הזו.
אהבתי את הניגון הנמרץ, הצמצום והפשטות.
להלן כמה שיפורי סגנון על-פי טעמי:
א. במקום כבר הלכו לישון, יותר חזק לכתוב כלם הלכו לישון.
ב. בין יושבת לחושבת נדרשת הפסקה. כמו כן החזרה על המלה אור לא מוצלחת. לכן הייתי כותב את השורה הלפני אחרונה בבית
הראשון כך: עוד חושבת, נר דולק (עד אור ראשון).
ג. יד טסה על נייר, אין מלה יותר פיוטית מטסה?
ד. תיקון ניגון: חריקת עט וצבע (ו' החיבור בקמץ) - סיפור חיי הטבע.
ה. שורות מתמלאות עד לגמר - המלה עד מיותרת.
ה. ודורש להכנס - ו' החיבור מיותרת.
בכך הכל, שיר כמעט שלם.
"אם יש גן עדן"
"שיר בעיפרון"
??? ]