את הקרב שהתחולל
לא יוכלו המילים לתאר,
תקצר היריעה מלתאר את הזעם.
כזאב על זאב,
כך חייל על חייל,
ובפה- של דם הוא הטעם.
מכולם נותר
רק אחד- אחרון,
הותירו אותו לבדו,
כי גוסס המסכן,
לדבר לא ייצלח,
והדם מסביב הוא דמו.
השמש יורד,
את השמים מלטף,
לאות של עצבות- ונפרד.
רוח לוחשת בקנים
בשעת בין ערביים שלוה-
"זה נגמר."
והלוחם עוצם את עיניו.
נכתב בעקבות התמונות "אחרון" של יהונתן ו"בודד במערכה" של יפתח.
תגובות
את הסיפור בהמשכים שלך.
הנרי
זה ממש מסובך.
כתוב טוב.
אבל אולי כדאי במקום-
"כזאב על זאב,
כך חייל על חייל,"
לכתוב כך-
"כזאב לזאב,
כך חייל לחייל,"
שמחתי לתרום חלק מההשראה.
שבוע טוב.
/Mosaic/Read/7934
הכל נכתב כל כך אמיתי ואין אפילו רגש של מלאכותיות,
זה מלידה?