דף חדש

הם רוצים שאפתח דף חדש.
הם אומרים שלא נורא, שלא קרה כלום.
תפתחי דף חדש, הם אומרים.
נשכח מהכל. נתחיל מחדש.
הם לא מבינים.
הם רוצים שאקרע את הדף הקודם, המקושקש.
הם רוצים שאקמט את הנייר, ואשליך אותו לפח.
הם לא מבינים.
הם לא רואים שהפח שלי מלא?!
עמוס עד גדותיו בניירות.
מלא בדפים מקושקשים ומקומטים.
דפים שפתחתי בעבר.
הם לא מבינים.
הם רוצים שאעביר דף, אל הדף הבא.
הלבן והנקי.
הם לא מבינים!
לא נותרו עוד דפים ביומן חיי!
כל הדפים שלי נמצאים בפח. מקושקשים ומקומטים.
איך אעביר את הדף? לאן?
מאיפה אקח דף נקי?!
אולי הם, האנשים האלה, אלו שאומרים לי לפתוח דף חדש,
יתנו לי דף.
היומן שלהם מלא, מלא בדפים לבנים ונקיים.
הפח שלהם ריק, ריק מדפים מקושקשים ומקומטים.
הם לא יתנו לי דף.
לכן אקח את הפח, וארוקן אותו.
אקח נייר- נייר, איישר את הקמטים.
אשק בשפתיי ללכלוכים- לנסיוני.
את הדפים אניח ביומני. מקומטים. מלוכלכים.
גם היומן שלי מלא. גם הפח שלי ריק.