היא היתה מכורבלת כעובר, ולא זזה.
פגעי הזמן שחלף, לא ניכרו עליה כלל. עדיין היתה הצעירה ההיא. הצעירה שהיתה.
פתאום, ראשה התרומם.
לאט לאט, בזהירות ובחשש, נפרש גופה.
ואז, במהירות, החל לזוז.
ידיה עלו וירדו;
רגליה נעו ונפגשו;
זרועותיה נשלבו זו בזו ונפרדו, רגליה פסעו כשטות על המים.
מוסיקה לא נשמעה, אך היא ריחפה בראשה.
לרגע אחד, היא היתה ישותה של המנגינה.
רגע אחד.
ואז נדומה.
רגליה התקפלו, ידיה השתתקו, ושערה צנח על גבה, חסר תועלת.
ושוב, למשך נצח, היא היתה עובר.
ולא יותר.
תגובות