הוא מגיע,
הוא אורב לך,
מאחורי פינות,
במסתרי החושך.
שוכן עמוק בין הכוסות,
ביתו בבקבוקים-
הנה הוא מגיע,
שכרון חושים.
זקן יושב ליד הבר,
מזמין לו עוד כוסית,
וכשיעלה המשקה לראשו
יפצח הוא בקול שיר.
אך השיכר
לופת גרונו,
עוצם עיניו,
סותם מוחו,
ובבוקר משטרה,
שוב מפנה אותו...
אך שכרוני,
כך זה נראה,
הוא שכרון שונה:
לופת גרוני,
עוצם עיני,
סותם מוחי,
לוחץ ליבי,
ובבקרים לבית חולים
שוב יפנו אותי...
כי שכרוני אינו שיכר
ולא מיין אעלוז;
רק ליבי הרוקד בקרבי
הוא שגעוני הטוב.
ואם אקפוץ, ואם אשיר
ואם אותך אבהיל;
אנא סלחי, לא שיכור אני---
זהו מצבי הרגיל.
********************************
בחסות אברבנל, לאנשים שמבינים.
תגובות
אין מילים להגיב.
הללי.