פורסם בתאריך ח' בניסן תשס"ח, 13.4.2008
והשמיים,
נושקים לים.
והשמש,
אט שוקעת.
והעצים,
שוב מלבלבים,
ברוח הנוגעת.
כן, בזמן ההוא,
כשהלילות התארכו,
והחברה' שם ישבו,
על הדשא.
והחול,
חודר בין הסדקים.
והלב,
פועם בעצמה.
והשמיים,
מכחילים מעט,
נושקים לאדמה.
כן, בזמן ההוא,
כשהלילה מתקצר,
והם ישבו שם,
על הדשא.
תגובות
זה נותן לי כוח כל פעם מחדש..
בס"ד
שכוייח לך על ההמלצה!
כל הכבוד!
אבל אני לא רואה משהו בשיר הזה.
תיאור מדהים של שעת שקיעה רגועה, זה כן.
אבל לעשות דבר כזה זו לא באמת בעיה.
בזמן ההוא... מה קרה בזמן ההוא? מה כל כך חשוב שאת מספרת לנו עליו?
נקודה למחשבה.
(השתדלתי לא להעליב. אם פגעתי, בבקשה תגידי לי.)
# לכל שיר שאני כותבת יוצא לי לעשות מיד ניתוח ספרותי (בע"פ) יכול להיות שלא שמת לב לדברים שרציתי להעביר:
יש תהליך בשיר- מלבד התהליך של השקיעה ואז השמיים מכחילים- גמר השקיעה,
יש את התהליך של הכותב/ המספר עצמו.
השיר מתחיל במן אווירה פסטוראלית של ים שמיים אבל אח"כ הוא מתהפך לשמיים מכחילים= נעשים יותר כהים שנושקים לאדמה- למשהו שבלי הגשם, בלי טיפוח היא יבשה, סדוקה ולא מניבה כלום.
- בהתחלה המספר קורא להם החברה' ואח"כ רק 'הם'. זה מראה את הריחוק מהם. כנראה הם פגעו בו או עשו לו משהו שגרם לריחוק הזה. אנחנו רואים שהוא מנסה להתקרב ב"הלב פועם בעצמה" זה סימן של התרגשות, של לנסות משהו עוד פעם..
אני אסביר לך למה כתבתי את זה--
אני לא אוהבת את הכיתה שלי, אני לא נהינת ואין לי שם אף בת שאני באמת יכולה לסמוך עליה. ניסיתי מספיק פעמים וכל פעם נפגעתי מבחדש. ועכשיו דיי נמאס לי. אני משלימה עם המצב שככה זה ויש לי להיות ככה רק עוד שנה וחצי ואפילו פחות (אני בכיתה י"א עכשיו..).
מקווה שהבנת ואם לא תמשיכי לשאול ולהאיר...
יפה
גם אם השיר נכתב עם רעיון עמוק ויפה, ועם התפתחות אלגנטית, ומעברים מעניינים ביחס לתוכן שהם מעבירים, הקורא הרגיל רואה לפניו שיר שמזכיר מאוד את "ׁיש ערמה של חבר'ה על הדשא" רק בגרסה מצונזרת, או אולי "נשב בחוץ כל־כך יפה הליל". למרות שיש חידוש בתוכן, החידוש בצורה קשה מאוד לאבחנה.
הצורה בשירה חשובה בסופו של דבר לפחות כמו התוכן. הרעיונות של הנביאים הם אולי המטרה, אך הדרך להחדיר אותם לעם היא אסתטית חוויתית. אין חוויה - אין רעיון.