כינרת ישבה על הכיסא הנוקשה והתעסקה בפלאפון שלה. פעם בארבע ימים היא צריכה לעשות את התורנות שלה ולהיות ליד אפרת שש שעות, ככה כבר שלוש וחצי שנים.
זה קרה באיזה בוקר אכזרי ורע. אפרת נערה כבת 14 וחודשיים יצאה כהרגלה לבית סיפרה , הטלפון שקיבלו הוריה כעבור חצי שעה הבהיר להם שאפרת עברה תאונה והיא נמצאת בבית החולים במצב אנוש.
כינרת ניסתה להתנער מהמחשבות , את היום הזה אף אחד לא יכול לשכוח, זה הפך להם בבת אחת את החיים, חודשיים שלמים נלחמה אפרת על חייה ובאיזשהו שלב כשכבר אפסו התקוות היא הוגדרה כצמח.
והיום, היום שלוש וחצי שנים אחרי, כינרת יושבת לידה ונזכרת, היא נזכרת במתח בחרדה בדמעות ובתפילות.
חיוך מריר עלה על שפתיה, "מי בכלל בוכה היום, מי כבר זוכר להתפלל, השגרה הרסה אותנו, לאף אחד כבר לא אכפת מאפרת ומהסבל שלה" חשבה בכאב
* * *
"אורית האוכל שלך מוכן" קראה תהילה מהמטבח אל עבר ביתה שבחדר הסמוך. אין תגובה.
אורית?
תהילה עזבה את המטבח במרוצה ופסעה במהירות לעבר חדר הבנות.
המראה שניגלה לעיניה העביר בה צמרמורות. היא ראתה את אורית, הילדה החזקה שלה ששלוש וחצי שנים היא זאת שמעודדת שמחזקת ותומכת , היא, היא שוכבת במיטתה, פניה כבושות בכרית שכבר הייתה ספוגה בדמעות, ובוכה. בוכה ושרה, שרה ובוכה "ה' שימעה תפילתי ..." קולה היה שבור , מרוסק "אל תסתר פניך מימני ביום צר לי..." תהילה שמעה בקולה של אורית רק ייאוש צער וכאב.
דמעת כאב התגלגלה לה במורד לחייה, היא נשכה את שפתיה בכאב ועקרה את גופה ממקומו, היא ידעה שאסור לה, אסור לה להתייאש, אסור לה בשום אופן להתייאש!!
אך כנראה שהרגש לפעמים מתגבר על השכל ותהילה מצאה את עצמה בוחשת במרק ובוכה ובוכה ובוכה...
* * *
טריקת הדלת הבהירה לתהילה שמישהו הגיע "שלום" קראה לחלל האוויר, " אמא , יש כבר את הציונים של הבגרות", שמעה את קולה הנרגש של כינרת.
לא עברו כמה דקות והיא שמעה את קול פתיחת המחשב ואח"כ את ה "יייייייייייייש" הקולני שבישר לתהילה שהציון של ביתה כנראה לא כ"כ גרוע.
" 83 בעברית, אני לא מאמינה" קראה כינרת בקול עליז "וואו לא האמנתי בכלל שאני אעבור אותו"
את שמחתה של כינרת קטע צלצול הפלא' שלה " אבא מחייג אליך".
בהתרגשות היא ענתה "אבא, 83 בעברית ההיית מאמין?"
"תגידו כמה צריך להתקשר לבית הזה כדי שתענו , אני מנסה כבר חצי שעה ואין תשובה," קולו נישמע לחוץ ביותר, כל השמחה וההתרגשות של כינרת נמוגו כלא היו ובקולה נישמע רק חרדה
"מה קרה? אבא מה קרה?" צעקה בהיסטריה.
"תביאי את אמא מהר, אבל מהר" קרא אביה שמעבר לקו.
כינרת בלחץ עצום רצה לכיוון אמה, כשכולה רועדת הגישה לה כינרת את הפלאפון וניסתה להבין מה קרה, אך כינרת יכלה להבין רק שיברי מילים וקיטעי משפטים.
לאחר כמה דקות הסיוט ניגמר ואמה כולה מרוגשת סימה את השיחה.
רק כמה שניות לקח לתהילה להקל את מה ששמעה ולהוציא את זה מפיה. וכשזה קרא. זה יצא בצעקה, בשאגה, שאגה שטומנת בחובה שלוש שנים של סבל וייסורים של ייאוש ושל תיקווה.
... רק כמה שניות לקח לה ואז היא אמרה:
"אפרת היתעוררה!!"
תגובות
אבל יש כמה שגיאות- א'- שכל (שורה 13 בפיסקה השנייה) ולא סכל, וב'- לעכל (שורה 17 בפיסקה אחרונה) לא להקל.
חוץ מזה כתבת בצורה מדהימה, ואין לי מה להגיד..
בס"ד
סיפור ממש מרגש, שכוי'יח (:
אבל אני חושבת שזה סיפור שאפשר הי'ה יותר לפתח. סיפור קצר לא חי'יב להיות שלשה פסקאות, מותר גם יותר. הדבר שמשנה הוא האם זה נראה כתקציר לספר, או סיפור שלם?.
נתחיל מהסוף: הבשורה- אני לא חושבת שככה היה האבא באמת מבשר למשפחה. אולי אפשר היה לפתח את זה יותר. ובנוסף: ה"יששש"- כל הסיפור כתוב ברמה גבוהה, וזה קצת הורס. לא אמרתי לכתוב 'הידד', אלא אולי רק 'איזה יופי', או משהו פחות סלנגי.
הפסקה האמצעית מרגשת ממש, ונדמה לי שאין לי עליה הערות...
הפסקה הראשונה: גם ממש מרגשת, אבל שוב, משהו חסר פה... אולי לא תבואי בתור מספרת ישר [זה קרה בבוקר..], אלא בתור ההירהורים של כנרת.
ואת מקסימה, שוב. את כותבת ממש יפה.
עלי והצליחי!
בכל אופן תודה רבא
כנרת - זה בלי י'.
ככה גם "אפרת היתעוררה!!" -התעוררה. בלי י'.
גודל הפונט ענק -בלתי אפשרי לקריאה. כדאי להקטין. אפילו רצוי.
"זה קרה באיזה בוקר אכזרי ורע" - לא מתאים לסגנון בהמשך. את מספרת בעברית מדוברת או כתובה? מה זה "באיזה.." ? - כדאי לחשוב על זה.
עכשיו לגבי הסיפור עצמו.
הסיפור עצמו נחמד, אני חושבת שאם היית מרחיבה יותר, חופרת ברגשות ממש, נותנת לנו את התחושה שאנחנו שם, שאנחנו מרגישים את מה שהם עוברים - זה היה יותר טוב. מה שיש עכשיו זה בסיס. הבסיס הזה הוא טוב ונחמד. יש לו פוטנציאל לסיפור נחמד מאוד, אבל הוא צריך עוד עיבוד.
תחשבי שאת כל הרגשות שלהם, הלחץ, המחשבות - אנחנו צריכים לחוש לאורך כל הדרך. זה אומר, שמה שיש להם בראש - יש גם בסיפור. יש גם על הכתב.
קודם תעלי את כל מה שמתרחש אחד לאחד בפרוטרוט - ורק אח"כ אחרי שיש המון מלל, המון חומר -תתחילי לזרוק את המיותר. תראי מה יותר טוב ממה, מה שייך יותר, מה כדאי להשאיר ומה כדאי לזרוק.
ומבחינת הסוף, אני מבינה שרצית להפתיע אבל מרוב שהמשפטים קצרים אנחנו בקושי מספיקים לעכל את הלחץ ופתאום מגיע הקריאה שהיא התעוררה. זה קצת הורס לך את זה.
כדאי לנסות לעבד את זה עוד.
יישר כח ובהצלחה!
דרוש ליטוש
ואני גם חדשה בכתיבה בכל אופן תודה רבה
אם לא חשבת שהיא טובה מספיק, למה העלת אותה לאתר?
זה קטע שחוזר על עצמו אצל הרבה יוצרים, וגם אצלי זה היה בהתחלה [לא שעכשיו אני איזה להיט, כן?] - הלהיטות לשלוח ולשלוח ולשלוח בקצב של תותח. רק לשרבע [בשלוש בבוקר במקרה שלך] ולזרוק אל תוך האתר. בשביל שכמה שיותר אנשים יקראו כבר, יגיבו כבר, יחמיאו כבר.
יש להדגיש- האתר הזה מיועד בדיוק לאנשים כמוך- שמקבלים ביקורת ומיישמים אותה. אין ספק שאנחנו כאן כדי להתקדם. אף אחד לא בא לפה מושלם ואף אחד לא יוצא כזה. אבל גם בבית צריך לעשות מאמץ. גם לפני הסינון של האתר צריך לעשות סינון אישי, עריכה אישית, כדי שהוא כן יהיה ראוי לעלות לאתר.
עלי והצליחי.
ב) ברור שישבתי על זה הרבה ולא ססם "זרקתי לאתר" איך שאמרת
פשוט כתבתי, וחשבתי שלא יקבלו את זה כי פעם שלחתי משו ולא קיבלו אבל אמרתי שמקסימום לא יעלו וזה סתם שימח אותי שסמתם
וסתם ד"א בקשר לשגיעות אני כתבתי טוב רק שוורד מוסיף ומוריד י' ואני לא יודעת למה ואם היה עוד שגיעות הוא הי מראה לי
לילה טוב
ממש יפה, עצוב. ת'פוקית אני שמחה שהסוף שמייח... זה ממש משפיע עלי דברים עצובים...
רק בשמחה
כל ריבויי השמות קצת מבלבלים, וצריך לקורא פעמים את הפסקאות הראשונות כדי להתאפס על הדמויות- מי הם, מה התפקיד שלהם, וכו'.
בסה"כ- ממש יפה. סיפור שנותן תקווה.
כשסיימתי לקרוא הייתה לי צמרמורת!!
אשריך..!! מדהים!! =]
את כותבת ממש יפה!
ודרך אגב, לענ"ד כותבים התעוררה- בלי י'.