דמם עולה בלהבות הנשמה,
כאש בשדה הקמה.
קדושים וטהורים מיום היוולדם,
את ה' קידשו גם במותם.
במותם ציוו לנו החיים.
דפים קרועים ספוגים בדמעה,
אך הגאולה באה קמעה קמעה.
לקח לו כשה כפרה לעמו,
המיוחדים ביקש בין צבאו.
וצבא הארץ לך ישתחוו .
כיונתו של נוח עם עלה הזית,
על אדמה יבנו עוד בית.
בית של תקווה רון וניר,
משכנו הוא דביר.
דביר קודשך יבוא ויגאלנו .
תגובות
בס"ד
כתבת יפה, ובשפה טובה והעברת טוב את המסר,
מוות על קידוש ה'
שהוא כפרה לכל עמ"י
והמשך קדימה.
מה שקצת הפריע לי זה ה(חוסר)חריזה בשורות האלו:
"לקח לו כשה כפרה לעמו,
המיוחדים ביקש בין צבאו."
אני לא בטוח אם השורות שבין הבתים (למעט השורה הבודדת האחרונה) מוסיפות או רק גורעות.
אבל בסה"כ שיר ממש יפה!
יה"ר שנזכה ל"והשב לשכנינו שבעתיים אל חיקם חרפתך אשר חרפוך ה'" ולגאולה קרובה במהרה.
יישר כח.
כל הכבוד, אהבתי.
את מוכשרת... שזה משו..!
לענ"ד זה שיר עם חיוך גדול של עזות דקדושה.
זה שיר דיי אופטימי..
(למרות שהוא נכתב על הפיגוע..שיושב כמו אבן על הלב..)
אבל לא הבנתי ת'משפט:
"לקח לו כשה כפרה לעמו"
או שזה סתם השפה הרדודה שלי???