סוד גורלי

ואולי גם הוא לא ידע להכיל לא כוח פיזי ולא מנטלי,
הוא רק ידע בסוף ימיו לנסות ולתקן אפילו במחיר חייו.

אהבתי, כתוב יפה, קצר ומקיף. 

(יש לי כמה השגות, אם תרצי ביקורת, דברי איתי במסרון)

יעקב- מסרישי. עכשיו.

אני חושב שכדאי לשפר את הפיסוק, הפסיחות נהדרות ממה שאני רואה.
השיר טוב מה נשאר להעיר

על הפסיחות תודתי והערצתי לשירה.

וביום הרביעי שוב לא תספר לי סודך ואחליק מחלפותייך בידיי ויבריקו באור הנר להבי הסכינים
הגוזזים שערך בחשאי

ועתה לשני עמודים נקשרת וזכרי עודני לנגד עינייך המיוסרות המעונות הגזולות כי שיחקו ברגשותיי שחק גם אתה קשור בשלשלאות

פלישתים עליך שמשון

~~~
אם משנים פיסוק בדר"כ משנים גם פסיחות אבל אני אתן את הכלל, את קובעת את קצב הקורא והוא רוצה לסיים עם השיר כמה שיותר מהר בהתאם לכמות הרעיונות שבו והרצון שלך והריץ אותו פה ושם.

~~~

פלישתים עליך שמשון--> את מסכימה איתי שלפי העמוד המקורי אפשר להוריד את הפסיחה, מה יקרה לדוגמא כך:

פלישתים
עליך שמשון. --> כמה רצוף את רוצה שהקורא יקרא, לפי זה תחליטי אם הפסיק שייך אחרי פלישתים [או לחילופין בעימוד הנוכחי.]

~~~

וביום הרביעי--> כי הרי אנו רוצים להמחיש את הסיפור ואת היכולת עמידה שלו לדוגמא אז הפסיחה כן שייכת אבל מצד היותה פתיחה וטריגר אני מציע לסיים את השורה בנקודה.

שוב לא תספר לי סודך ואחליק-->
לכאורה אני שם כאן מבט ושאלה הססנית שלרגע היא התייאשה אפיל ושפגמתי במשלב שפה לצורך העניין, ואז לאחר --הפסיק-- הקורא נאלץ להגיע לשורה הבאה ו--

מחלפותייך בידיי יבריקו באור --->

הו' ירדה בגלל שהיא רק מאריכה את קצב הקורא והיא לא במאת נצרכת.

--> דלילה מסתבר בהלם גמור לפי השיר --ובלי הכרת הסיפור המקורי-- יודעת הייטב מה היא עושה איך שכתב את זה המופרע [ולא על זה שאלתי אותך בשיחה אישית]. ויותר מזה כיוון שאנו כבר יודעים להיכן נגיע אז פסיק לא דרוש כאן אלא הפסקה ממש קלה של מעבר שורה.

הנר להבי הסכינים הגוזזים שערך,
בחשאי ---> ערך לא מובן לי, שמשון ערך את סופו?

~~~~~~


ועתה. --> מאותה סיבה שפיסקתי נקודה בשורה הראשונה ואם תחשבי על זה יש בפיסוק הזה מעין סגירת מעגל של תהליך השיר.

לשני עמודים נקשרת וזכרי עודני {עודנו?}
--> לענ"ד הרעיון כן נמשך עד איפה שהמשכתי, את מוזמנת לתקן אותי. יש כאן משהו שמושך את עצמו הלאה ולכן בשורה השנייה גם לא צריך לפסק.

לנגד עינייך המיוסרות
מעונות
גזולות.--> רצית הרי להאט ולתת לקורא את הרגשת שמשון שם, מובן.

כי--> האם הפנייה באמת נדרשת?

שיחקו ברגשותיי,
שחק גם אתה
קשור בשלשלאות. ---> כיוון שאחידות הרעיון היא לעג והאשמה כלפי שמשון מובן למה בהתחלה אנו נותנים לקורא פסק זמן ואז מטיחים בו את הסוף.

===========================================
אז מה יצא לנו בסך הכל?

וביום הרביעי.
שוב לא תספר לי סודך ואחליק
מחלפותייך בידיי יבריקו באור הנר,
להבי הסכינים הגוזזים שערך,
בחשאי.

ועתה.
לשני עמודים נקשרת וזכרי עודני {עודנו?}
לנגד עינייך המיוסרות
המעונות
הגזולות.
שיחקו ברגשותיי,
שחק גם אתה
קשור בשלשלאות.

פלישתים,
עליך שמשון.

---> מה נראה לך?

הרבצת חתיכת תגובה...
האמת, אני לא כ"כ מבינה בזה ודי הלכתי לאיבוד כאן...
הדבר היחיד שאני יכולה להגיד, זה שאני מעדיפה את הסוף שלי.

אני בתגובה שלי העליתי רק אפשרויות.

אומנם אף פעם לא יצא לי ללמוד את הסיפור עם מפרשים כמו שצריך.

אבל דלילה דיי נשמעת כאילו היא ידעה טוב מאוד מה יקרה.

 

 

אבל בכל זאת רציתי לתת לה רגשות.
לאנש אותה, אם אפשר לומר.

הערה קטנה - ההטיה "שלךָ" בעברית מוסיפה י' אחת, לא שתיים. שתיים זו הטיה לנקבה.

השיר מקסים, כתוב נפלא.

לענ"ד אפשר להוסיף עוד פיסוק בבית השני, לדוג':

ועתה -

לשני עמודים נקשרת.

וזכרי עודנו* לנגד עיניך

המיוסרות,

המעונות,

הגזולות...

כי שיחקו ברגשותי.

שחק גם אתה,

קשור בשלשלאות.

[וכו']

*אם ההתייחסות היא ל"זכרי", הרי שההטיה המתאימה לו היא "עודנו" בזכר. אם לא זאת כוונתך, אשמח לשמוע מה כן!

 

[טיפת זהב מנותקת]