כשזכרונות מציפים אותי
אני נזכר
בילד קטן, ילד יחפן
רץ סביב סביב
על החול
משחק עם הים;
וקול שעטת הרגליים
היחפות, השזופות
מהדהד באוזניי
יחד עם הצחוק
המתגלגל עם הגלים.
כשזכרונות מציפים אותי
אני נזכר
בעלם צעיר, עלם בהיר
מצייר וכותב על החול
את סודות לבבו
הכמוסים;
על אותה נערה צעירה,
על תקוותיו
אהבותיו
את הים.
כשזכרונות מציפים אותי
אני נזכר
בגבר עצוב, גבר אהוב
שחוזר אל הים.
כשהרוח פורעת שערו האפור
הוא נושף בעלי השלכת
על אבן לבנה.
שם אותה העלמה---
כשהציפו אותי זכרונות,
נשפתי באוזנו.
והוא לחש צרותיו,
אהבותיו
שאבדו
תקוותיו
שקמלו.
ואספתי אותו אל חיקי,
גבר אהוב
עלם בהיר,
ילד יחפן.
אל תוך מעמקיי
הוא צולל
בזרועות פתוחות,
לחבק
את מותו.
מוות כחול.
תגובות
וללחוץ עליה. חזק.
|חיבוק|
"...זה הכישרון שלי. והקללה שלי."
צרות של עשירים
?
מצטרף לתשבחות קודמי
זה כ"כ כ"כ יפה..!
הצלחתי להיכנס לתוך העלילה..
אני לא יודעת למה, אבל תמיד אני מחכה לעוד יצירות שלך.
את מדהימה.. ו..תפרסמי עוד;)
שכוייח
אהבתי את הצורה בה חילקת את הצורות והבתים.
והדרך בה בנית את עלילת השיר.
כמו שאמרתי,
מיוחד, קולח ומעניין- מתחילתו ועד לסופו.