המשך ישיר ל"מוות כחול".
---
פורשת כנפיים,
משתוקקת
להגיע אל האור.
מתמתחת,
משתלחת.
עולה גבוה
אל השמש,
מלטפת בקרניים חמות,
עין שחורה נוצצת
באור הזהוב.
פורשת כנפיים,
משתוקקת
להתרחק מן האדמה.
ממהרת,
מאחרת.
עולה גבוה
מעל העצים,
רוחשים ברוח קרירה,
מקור צהוב מבריק
בריח הטוב.
פורשת כנפיים,
משתוקקת
להגיע אל האור.
והשמיים מתמלאים עד האופק,
כחול וזהוב של השמש.
פורשת כנפיים,
משתוקקת
להתרחק מן האדמה.
החום מתנקז מן האופק-
ציפור לבנה.
*****************************
נוצה לבנה מרשרשת ברוח
פסקה השירה, הרינה,
מאופק לאופק רק חום ואדום
וחץ בציפור לבנה.
תגובות
לדעתי זה פשוט יצירה בפני עצמה... לא כהמשך.... לא דעת..
אבל זה כל כך מעולה! בעצם בלי אבל... , זה כל כך יפה..
שכוייח ילדה!
שיר מדהים! אין לי מילים
אבל השיר טוב אין ספק, וזה כל מה שאני מצליח לומר כרגע.
כ"כ כ"כ יפה...
את מדהימהה..
תודה ענקית לך..
:) :) : ) :) :) :)
|מסר אישי, הייתכן?|
כרגע אין מילים, אשוב לכשיהיו.
יש יופי מסוים,
אך החזרות פוגעות בו, כי הן לא נושאות מספיק חידוש, כדי להחזיק את הקורא.
[מיעוט ורוב בשירה [רק?], זה דבר מעניין שאני תמה עד כמה צריך להתחשב שהרי כל אחד מביא
את דעתו והיא חשובה באותה מידה לפני שאנו מדברים על מושג של כמה שנים כתבת וכמה
שנים יצרת ומי ביקר את שיריך וכו'...]
יש מקומות שבהם באמת המסר צריך לעבור מהר וחד, ויש מקומות שעדיף שהשיר יעבור לאט בנוי על גבי פיתוח דק ומתמשך, לא?