בשמיים אדומים בשקיעה מאוחרת,
בים הירוק, בגלים סוערים.
בדשא צהוב וציפור מעופפת
בלבי נרגשים והומים מיתרים.
בילדים משחקים על מגרש לעת ערב
בסוס השועט אל אופק רחוק
בנביחה ויללה של תן ושל כלב
עולה בי אותו הניגון המתוק.
בנווד הצועד אל אי- שם כמו תמיד
בילדון שאינו חושב על עתיד
באדם שאותו אין דבר שמפחיד
בניגון של הלב וברטט מיתרים.
תגובות
כאילו זה נתקע באמצע, כאילו אין סוף. משהו חתוך כאן.
זו הרגשה שלי בלבד? |תוהה|
לדעתי זה גם נובע מזה שהכל מתחרז ואז בשור הראשונה זה לא.
הבנת?
אבל זה מאוד יפה.
זה, בעצם, הדברים שאני זוכרת מהילדות שלי. הדברים שהכי חשובים לי, הזכרונות הכי מתוקים. מן הסתם, לא הבנתם כל מה מדבר השיר, ויכול להיות שכן הבנתם אבל זו ההרגשה שלכם, וזה אוקיי.