כשזכרונות מציפים אותי
אני נזכר
בילד קטן, ילד יחפן
רץ סביב סביב
על החול
משחק עם הים
וקול שעטת הרגליים
היחפות, השזופות
מהדהד באוזניי
יחד עם הצחוק
המתגלגל עם הגלים.
כשזכרונות מציפים אותי
אני נזכר
בעלם צעיר, עלם בהיר
מצייר וכותב על החול
את סודות לבבו
הכמוסים
על אותה נערה צעירה,
על תקוותיו
אהבותיו
את הים.
כשזכרונות מציפים
שירה
סוד גורלי
כ"ט בניסן תשס"ח (4.5.2008)
וביום הרביעי,
שוב לא תספר לי סודך,
ואחליק מחלפותייך בידיי,
ויבריקו באור הנר
להבי הסכינים
הגוזזים שׂערך בחשאי.
ועתה
לשני עמודים נקשרת
וזכרי עודני לנגד עינייך
המיוסרות
המעונות
הגזולות
כי שיחקו ברגשותיי.
שחק גם אתה,
קשור בשלשלאות.
פלישתים עליך,
שמשון.
שוב לא תספר לי סודך,
ואחליק מחלפותייך בידיי,
ויבריקו באור הנר
להבי הסכינים
הגוזזים שׂערך בחשאי.
ועתה
לשני עמודים נקשרת
וזכרי עודני לנגד עינייך
המיוסרות
המעונות
הגזולות
כי שיחקו ברגשותיי.
שחק גם אתה,
קשור בשלשלאות.
פלישתים עליך,
שמשון.
13
שירה
כמו שאת
כ' בניסן תשס"ח (25.4.2008)
מקבל אותך כמו שאת,
מעניק לך נשיקה
מתוקה-מלוחה
ורוחו
בגלים של יגון
מתנפצים אל פנייך, על ליבך
וליבו
ברחשי צעדים
על חולו
על חוליו.
מקבל אותך כמו שאת,
מעניק לך נשיקה
חריפה-מכאיבה
וקולו
מבכה באזנך את
עברו
וסודותיו הצפונים
מתגלים.
מעניק לך נשיקה
מתוקה-מלוחה
ורוחו
בגלים של יגון
מתנפצים אל פנייך, על ליבך
וליבו
ברחשי צעדים
על חולו
על חוליו.
מקבל אותך כמו שאת,
מעניק לך נשיקה
חריפה-מכאיבה
וקולו
מבכה באזנך את
עברו
וסודותיו הצפונים
מתגלים.
19
שירה
קצה החבל
ד' בניסן תשס"ח (9.4.2008)
ולמרות כל הכאב נותרנו חבוקים,
תלויים בקצה החבל בלי יכולת.
ולמרות כל הייאוש, נשארנו בחיים
עומדים על ראש ההר לפני מפולת.
ולמרות כל הקשיים,
ולמרות כל השנאה,
ולמרות שאין מקום לאהבה
ולמרות שאמא אדמה
קוברת את בניה-
תלויים בקצה החבל בלי איבה.
תלויים בקצה החבל בלי יכולת.
ולמרות כל הייאוש, נשארנו בחיים
עומדים על ראש ההר לפני מפולת.
ולמרות כל הקשיים,
ולמרות כל השנאה,
ולמרות שאין מקום לאהבה
ולמרות שאמא אדמה
קוברת את בניה-
תלויים בקצה החבל בלי איבה.
4
קטע
פנימיות
כ"ה באדר ב׳ תשס"ח (1.4.2008)
לבד.
שונה.
יושב בצד, מתחבא.
מנסה להסתיר- מי ומה אתה.
אתה שונה! אינך רואה?
לבך זך, פנימיותך טהורה.
והם טמאים ומלוכלכים.
אתה טוב מהם!
מדוע אתה מתחבא?
למה אינך מספר להם את האמת על עצמך?
ראה, הם מחפשים אותך.
קוראים לך בקול. הם לא רוצים בהם.
הם רוצים רק אותך. לא בגלל המראה החיצוני שלך.
בגלל הפנימיות שלך.
צא אליהם.
שונה.
יושב בצד, מתחבא.
מנסה להסתיר- מי ומה אתה.
אתה שונה! אינך רואה?
לבך זך, פנימיותך טהורה.
והם טמאים ומלוכלכים.
אתה טוב מהם!
מדוע אתה מתחבא?
למה אינך מספר להם את האמת על עצמך?
ראה, הם מחפשים אותך.
קוראים לך בקול. הם לא רוצים בהם.
הם רוצים רק אותך. לא בגלל המראה החיצוני שלך.
בגלל הפנימיות שלך.
צא אליהם.
9
שירה
"אני רוצה לחזור אל הימים הכי יפים שלי..."
כ"ג באדר ב׳ תשס"ח (30.3.2008)
ריח של סתיו
למרות שעוד קיץ
שקיעה למרות שכבר תשע
ומשב רוח
"קריר לעונה"
שלהבות מרקדות בלחישה.
מליון כוכבים
בשמיים קטנים
אחד נופל על פני אישה
ונצנוץ מבשר
שזלג הכוכב
מעיניה אל תוך כף ידה.
רוכב אופניים
גלגל חורק
פנס חודר חשיכה
ופריחת פרדסים
לבנה, מריחה
תן מיילל לשקיעה.
שקט עצום
דממה נינוחה
חיי הכפר השלווים
ואני
תמיד
למרות שעוד קיץ
שקיעה למרות שכבר תשע
ומשב רוח
"קריר לעונה"
שלהבות מרקדות בלחישה.
מליון כוכבים
בשמיים קטנים
אחד נופל על פני אישה
ונצנוץ מבשר
שזלג הכוכב
מעיניה אל תוך כף ידה.
רוכב אופניים
גלגל חורק
פנס חודר חשיכה
ופריחת פרדסים
לבנה, מריחה
תן מיילל לשקיעה.
שקט עצום
דממה נינוחה
חיי הכפר השלווים
ואני
תמיד
12
שירה
הים
י"ז באדר ב׳ תשס"ח (24.3.2008)
הים הוא עלמה
צעירה ותוססת
שלרקוד מוכנה כל היום
מרדנית ויפה
אך סודה מסתתר הוא
בתוך צדף, סגור על מנעול...
צעירה ותוססת
שלרקוד מוכנה כל היום
מרדנית ויפה
אך סודה מסתתר הוא
בתוך צדף, סגור על מנעול...
3
שירה
ספר החוקים האדום
ל' באדר א׳ תשס"ח (7.3.2008)
מכה
ומכה
נפילה
ונפילה
צרור של כאב
ספר החוקים האדום.
זאב
ככבשה
שיניים
בשר
פחד עד מוות
לזכרם נעמוד דום.
לחישה
וצלצול
ובכי מוסתר-
זעקות.
ומבט מוטרף
של רוצח בדם קר-
ספר החוקים האדום.
ומכה
נפילה
ונפילה
צרור של כאב
ספר החוקים האדום.
זאב
ככבשה
שיניים
בשר
פחד עד מוות
לזכרם נעמוד דום.
לחישה
וצלצול
ובכי מוסתר-
זעקות.
ומבט מוטרף
של רוצח בדם קר-
ספר החוקים האדום.
2
קטע
אברהם
י"ד באדר א׳ תשס"ח (20.2.2008)
הוא עמד אל מול הלהבות המרצדות, נושא ראשו בגאון.
האש ליחשה ופצפצה, וכל האנשים סביבו נרתעו בבהלה מהלהבות החמות.
הוא חש אצבע קרה נדחפת בגבו, מאלצת אותו להתקרב אל האש.
הוא פסע קדימה, מבחין בחטף באביו העומד ליד המלך ומביט בו בכעס.
זוג ידיים דחפו אותו בגבו, והוא נפל לאש.
הדחף הראשוני שלו היה לצעוק ולנסות לברוח אך אז, ראה שלוש דמויות קרבות אליו, עוטפות אותו, ומגינות עליו מהלהבות המרקדות
האש ליחשה ופצפצה, וכל האנשים סביבו נרתעו בבהלה מהלהבות החמות.
הוא חש אצבע קרה נדחפת בגבו, מאלצת אותו להתקרב אל האש.
הוא פסע קדימה, מבחין בחטף באביו העומד ליד המלך ומביט בו בכעס.
זוג ידיים דחפו אותו בגבו, והוא נפל לאש.
הדחף הראשוני שלו היה לצעוק ולנסות לברוח אך אז, ראה שלוש דמויות קרבות אליו, עוטפות אותו, ומגינות עליו מהלהבות המרקדות
3
שירה
זיכרון עולם
י"א באדר א׳ תשס"ח (17.2.2008)
לוּ זכרת אותי לא היית הולך.
זאת אני יודעת.
לוּ שכחת אותי לא שמעתי קולך.
אך אותו אני שומעת.
לוּ אהבת אותי לא היית שותק,
לוּ שמעת אותי, לא היית צוחק?
הרי הכרת, סיפרת, כתבת אליי,האם לשווא היו כל חלומותי?
זאת אני יודעת.
לוּ שכחת אותי לא שמעתי קולך.
אך אותו אני שומעת.
לוּ אהבת אותי לא היית שותק,
לוּ שמעת אותי, לא היית צוחק?
הרי הכרת, סיפרת, כתבת אליי,האם לשווא היו כל חלומותי?
13
קטע
אילמת.
ד' באדר א׳ תשס"ח (10.2.2008)
שקטה, בודדה היא היתה,
כשנישאו צלילי קולה.
רגע ריחפו, ואז נדומו.
ודממה השתררה.
רק חריקת
העט על הנייר
עוד נשמעת,
מהדהדת
לנצח.
כשנישאו צלילי קולה.
רגע ריחפו, ואז נדומו.
ודממה השתררה.
רק חריקת
העט על הנייר
עוד נשמעת,
מהדהדת
לנצח.
3
שירה
ואני לבד.
כ"ט בשבט תשס"ח (5.2.2008)
שב הגבר מן עבודתו,
שב הוא אל אישתו.
זוג אוהבים עובר ברחוב
תחת ירח צהוב...
ואני לבד.
יושבת בחדר חשוך
לבי פגיע וחשוף,
מרחפת, תלויה בין שמיים וארץ...
פתאום ידך על כתפי
ושפתיך לוחשות באוזני,
שחזרת, הגעת אלי,
באת להאיר את חיי...
ופתאום שוב נעלמת
מחדרי הלכת, ברחת,
אל המתים חזרת
ועל לחיי דמעתך...
ואני לבד.
שב הוא אל אישתו.
זוג אוהבים עובר ברחוב
תחת ירח צהוב...
ואני לבד.
יושבת בחדר חשוך
לבי פגיע וחשוף,
מרחפת, תלויה בין שמיים וארץ...
פתאום ידך על כתפי
ושפתיך לוחשות באוזני,
שחזרת, הגעת אלי,
באת להאיר את חיי...
ופתאום שוב נעלמת
מחדרי הלכת, ברחת,
אל המתים חזרת
ועל לחיי דמעתך...
ואני לבד.
8
שירה
בריאת עולם
כ"ח בשבט תשס"ח (4.2.2008)
לפני נפרשים
מישורים רחבים
כה ריקים
וקולי בם מהדהד,
מחפש לו אחיזה
על הרים תלולים.
וכגשם השוטף את העולם,
נהר אחר נהר זורמים אל ים.
וכפרח העולה בלב מדבר,
וצבעו כה רענן, מלא הדר.
כך שוטפות הן מילותי
ממלאות שורה שורה
ועטי גולש אל סוף-
ונקודה.
מישורים רחבים
כה ריקים
וקולי בם מהדהד,
מחפש לו אחיזה
על הרים תלולים.
וכגשם השוטף את העולם,
נהר אחר נהר זורמים אל ים.
וכפרח העולה בלב מדבר,
וצבעו כה רענן, מלא הדר.
כך שוטפות הן מילותי
ממלאות שורה שורה
ועטי גולש אל סוף-
ונקודה.
44
שירה
שיר בעיפרון
כ"ה בשבט תשס"ח (1.2.2008)
גשם מטפטף
ודופק על החלון,
בכל החדרים
כבר הלכו לישון.
ורק אני- יושבת,
חושבת, אור דולק
עד אור ראשון.
יד טסה על נייר
חריקת העט והצבע,
שורות מתמלאות עד לגמר
סיפור החיים של הטבע.
גשם מתחזק
ודורש להיכנס,
בכל החדרים
מתחילים להתכנס.
ורק אני לבד,
היד עודה רושמת,
סיפור חיים מלא
של יופי שבתכלת.
גשם מבחוץ
עוד מזמזם על החלון-
שיר
ודופק על החלון,
בכל החדרים
כבר הלכו לישון.
ורק אני- יושבת,
חושבת, אור דולק
עד אור ראשון.
יד טסה על נייר
חריקת העט והצבע,
שורות מתמלאות עד לגמר
סיפור החיים של הטבע.
גשם מתחזק
ודורש להיכנס,
בכל החדרים
מתחילים להתכנס.
ורק אני לבד,
היד עודה רושמת,
סיפור חיים מלא
של יופי שבתכלת.
גשם מבחוץ
עוד מזמזם על החלון-
שיר
17
שירה
סוד הכאב
י"ט בטבת תשס"ח (28.12.2007)
את דמעותיי, שהזלתי
בסתר
אספת, אל ליבך
השותת.
את צריחותיי, שפלטתי
בכאב
הקרבת, על מזבח
האמת.
את שאמרתי, בלי לראות, בלי
לחשוב,
אגרת, בגופך
השותק.
את שחשבתי, לא סיפרת
מעולם
לידיד, או חבר
שצועק.
בסתר
אספת, אל ליבך
השותת.
את צריחותיי, שפלטתי
בכאב
הקרבת, על מזבח
האמת.
את שאמרתי, בלי לראות, בלי
לחשוב,
אגרת, בגופך
השותק.
את שחשבתי, לא סיפרת
מעולם
לידיד, או חבר
שצועק.
20
סיפור קצר
מציאוֹת
כ"ה בכסלו תשס"ח (5.12.2007)
ב"ה
מציאוֹת
"אמר רבי בנימין... הכל בחזקת סומין עד שהקדוש ברוך הוא מאיר את עיניהם, מן הכא ויפקח אלוקים את עיניה."
שירה סובבה ברחבי החדר, ממלמלת לעצמה. יעקב נכנס לחדר-
"שירה, מה את עושה? את יכולה להפסיק שניה?" ומי שלא נענה, הגביר את קולו.
"שירה! תשתקי לרגע!" ושירה השתתקה.
"מה אמרת קודם, כשהסתובבת בחדר? חיפשת משהו?"
שירה צנחה על הספה.
"כן, איבדתי את המחברת שלי," היא
מציאוֹת
"אמר רבי בנימין... הכל בחזקת סומין עד שהקדוש ברוך הוא מאיר את עיניהם, מן הכא ויפקח אלוקים את עיניה."
שירה סובבה ברחבי החדר, ממלמלת לעצמה. יעקב נכנס לחדר-
"שירה, מה את עושה? את יכולה להפסיק שניה?" ומי שלא נענה, הגביר את קולו.
"שירה! תשתקי לרגע!" ושירה השתתקה.
"מה אמרת קודם, כשהסתובבת בחדר? חיפשת משהו?"
שירה צנחה על הספה.
"כן, איבדתי את המחברת שלי," היא
10
שירה
סוד
ח' בכסלו תשס"ח (18.11.2007)
ספרי לי, ילדה,
על העצב,
אשר מעינייך נשקף
ספרי לי, ילדה,
על הגשם,
אשר מעינייך נשטף.
גלי לי, ילדה,
מי הוא זה אשר
את גופך עינה כך פתאום
גלי לי, ילדה,
מי הוא זה אשר
מגופך גנב את התום.
אמרי לי, ילדה,
את אשר בליבך,
אמרי לי מה טוב בעינייך,
ושובי, ילדה,
אל בין זרועותי,
חיזרי אל האור בחייך.
על העצב,
אשר מעינייך נשקף
ספרי לי, ילדה,
על הגשם,
אשר מעינייך נשטף.
גלי לי, ילדה,
מי הוא זה אשר
את גופך עינה כך פתאום
גלי לי, ילדה,
מי הוא זה אשר
מגופך גנב את התום.
אמרי לי, ילדה,
את אשר בליבך,
אמרי לי מה טוב בעינייך,
ושובי, ילדה,
אל בין זרועותי,
חיזרי אל האור בחייך.
14
שירה
כבודו במקומו מונח
כ"ג בחשוון תשס"ח (4.11.2007)
בוקר אפור
הציץ לחלוני.
בוקר אפור,
משעמם וקדורני.
אדם עובר
למטה ברחוב,
בחדשות כבר לא אומרים
שיהיה טוב.
לא, אני לא רוצה
להתמודד עם המציאות.
לא, אני לא יכולה,
לחיים כבר אין מהות.
פוסעת ברחוב,
אטומה לרעשים,
ילדים עוברים,
המון של אנשים.
ואני הולכת
לחפש מסתור,
וליבי שומע
שאבד האור.
בוקר אפוץ מחוץ לחלוני---
שישאר שם.
הציץ לחלוני.
בוקר אפור,
משעמם וקדורני.
אדם עובר
למטה ברחוב,
בחדשות כבר לא אומרים
שיהיה טוב.
לא, אני לא רוצה
להתמודד עם המציאות.
לא, אני לא יכולה,
לחיים כבר אין מהות.
פוסעת ברחוב,
אטומה לרעשים,
ילדים עוברים,
המון של אנשים.
ואני הולכת
לחפש מסתור,
וליבי שומע
שאבד האור.
בוקר אפוץ מחוץ לחלוני---
שישאר שם.
6
קטע
הוא רץ
ח' בחשוון תשס"ח (20.10.2007)
הוא רץ בחשיכה, צעקות מהדהדות באוזניו.
הדממה סביב הופרה בקול נעליו הדופקות על שביל העפר.
בראשו הדהדו צרחותיהם של בני כפרו הקטן והשלו.
הוא שב ונזכר, איך באישון הלילה פרצו אל הכפר פורעים והדליקו מדורה בכיכר המרכזית.
איך חמישה מהם פרצו אל ביתו וגררו את אחיותיו הקטנות החוצה, בשערן.
איך סביו הזקן תפס בו והשליך אותו מן הדלת האחורית.
'רוץ ליער,' הוא לחש אליו. 'אל תביט לאחור. רוץ
הדממה סביב הופרה בקול נעליו הדופקות על שביל העפר.
בראשו הדהדו צרחותיהם של בני כפרו הקטן והשלו.
הוא שב ונזכר, איך באישון הלילה פרצו אל הכפר פורעים והדליקו מדורה בכיכר המרכזית.
איך חמישה מהם פרצו אל ביתו וגררו את אחיותיו הקטנות החוצה, בשערן.
איך סביו הזקן תפס בו והשליך אותו מן הדלת האחורית.
'רוץ ליער,' הוא לחש אליו. 'אל תביט לאחור. רוץ
6
שירה
"בקיץ הזה תלבשי לבן..."
ה' באייר תשס"ח (10.5.2008)
בקיץ הזה תלבשי לבן,
הוא לחש לה מתחת אלון,
בקיץ הזה תלבשי לבן,
יחד נתפלל לטוב.
בקיץ הזה, לכבודך, לבן,
היא ענתה בעיניים רכות,
בקיץ הזה אלבש לבן,
אתפלל בשבילך לטוב.
בקיץ הזה עוד נהיה יחדיו
הוא אמר, מכתיף את נשקו,
בקיץ הזה עוד תשוב אליי,
היא אמרה,לשלום בירכתו.
בחורף הזה מכתבים שלח
רוויים, עמוסים בשחוק
בחורף הזה בשירים ענתה
והזילה עליו תפילות.
באביב
הוא לחש לה מתחת אלון,
בקיץ הזה תלבשי לבן,
יחד נתפלל לטוב.
בקיץ הזה, לכבודך, לבן,
היא ענתה בעיניים רכות,
בקיץ הזה אלבש לבן,
אתפלל בשבילך לטוב.
בקיץ הזה עוד נהיה יחדיו
הוא אמר, מכתיף את נשקו,
בקיץ הזה עוד תשוב אליי,
היא אמרה,לשלום בירכתו.
בחורף הזה מכתבים שלח
רוויים, עמוסים בשחוק
בחורף הזה בשירים ענתה
והזילה עליו תפילות.
באביב
22
קטע
נלכד ברשת
י"א בניסן תשס"ח (16.4.2008)
נלכד ברשת.
עכביש העט על טרפו, פתע מסתבך בעצמו.
והזבוב הכבול
בין שמיים וארץ
ובעצמו אינו יודע
מה לימינו, מה לשמאלו
גם הוא פתאום נופל.
נלכד ברשת.
עכביש העט על טרפו, פתע מסתבך בעצמו.
והזבוב הכבול
בין שמיים וארץ
ובעצמו אינו יודע
מה לימינו, מה לשמאלו
גם הוא פתאום נופל.
נלכד ברשת.
6
שירה
ולפעמים...
ח' בניסן תשס"ח (13.4.2008)
ולפעמים נדמה,
כי קטנה אהבתי
מלאהוב אותך
כי קטן ליבי
מהכיל את כאבך.
ולפעמים נדמה,
כי קטנו ידיי
מעטיפת חיבוקך
כי נודד מבטי
עד האופק.
ובכל זאת-
בקטון אהבתי,
בקטון ליבי,
בקטון ידיי-
את דמותך אוהב,
אכאב,
אחבק.
כי קטנה אהבתי
מלאהוב אותך
כי קטן ליבי
מהכיל את כאבך.
ולפעמים נדמה,
כי קטנו ידיי
מעטיפת חיבוקך
כי נודד מבטי
עד האופק.
ובכל זאת-
בקטון אהבתי,
בקטון ליבי,
בקטון ידיי-
את דמותך אוהב,
אכאב,
אחבק.
11
שירה
בבקשה---
כ"ז באדר ב׳ תשס"ח (3.4.2008)
please
leave
don't make it
harder
please
forgive
I don't want you to
.remember
---please
leave
don't make it
harder
please
forgive
I don't want you to
.remember
---please
32
שירה
בדמייך חיי
כ"ד באדר ב׳ תשס"ח (31.3.2008)
חרש נשקת
לליבי השותת
ותידומי
ומגעך
כמו משב רוח רענן
את ראשי זקף.
וארים את עיניי
להביט בעינייך
ותחייכי
ושפתייך
כמו חץ ננעצות
בחיי.
ואדע כי את זו
לה חיכיתי אלפיים
את היא זו
ואכרע לפנייך
על ברך אפיים
ואחייך.
ואשתוק, כי אדע
המילים לא שוות הן
את המסר העובר בשתיקה.
רק משפט אחד
ביננו יחלוף
לחיוך יהפוך
לליבי השותת
ותידומי
ומגעך
כמו משב רוח רענן
את ראשי זקף.
וארים את עיניי
להביט בעינייך
ותחייכי
ושפתייך
כמו חץ ננעצות
בחיי.
ואדע כי את זו
לה חיכיתי אלפיים
את היא זו
ואכרע לפנייך
על ברך אפיים
ואחייך.
ואשתוק, כי אדע
המילים לא שוות הן
את המסר העובר בשתיקה.
רק משפט אחד
ביננו יחלוף
לחיוך יהפוך
10
קטע
המדבר
י"ז באדר ב׳ תשס"ח (24.3.2008)
המדבר הוא זקן
ומצחו חרוש קמטים
ובשעת סופת החול
הוא רוגז...
המדבר מלא
בכתבים עתיקים
באצבע זריזה
נכתבים
על החול.
ומצחו חרוש קמטים
ובשעת סופת החול
הוא רוגז...
המדבר מלא
בכתבים עתיקים
באצבע זריזה
נכתבים
על החול.
8
מונולוג
אז מה.
ב' באדר ב׳ תשס"ח (9.3.2008)
אָז מַה, אִם נָפַלְתִּי.
אִם גִילוּנִי בְּחֶשְכָת לַיִל
מְמָרֶרֶת בְּבֶכִי.
אָז מַה, אִם טָעִיתִי.
אִם מְצָאוּנִי בְּחֲשְרַת
עֲנָנִים,
עֲטוּפָה בְּלָבָן.
אָז מַה, אִם שָׂמַחְתִּי.
אִם צָהַלְתִּי בְּחִיּוּךְ מְסַנְוֵר
וְהֱעֶמֶּתִּי פְּנֵי הַשֶּׁמֶשׁ.
אָז מַה.
גַּם לִי
מֻתָּר.
אִם גִילוּנִי בְּחֶשְכָת לַיִל
מְמָרֶרֶת בְּבֶכִי.
אָז מַה, אִם טָעִיתִי.
אִם מְצָאוּנִי בְּחֲשְרַת
עֲנָנִים,
עֲטוּפָה בְּלָבָן.
אָז מַה, אִם שָׂמַחְתִּי.
אִם צָהַלְתִּי בְּחִיּוּךְ מְסַנְוֵר
וְהֱעֶמֶּתִּי פְּנֵי הַשֶּׁמֶשׁ.
אָז מַה.
גַּם לִי
מֻתָּר.
18
שירה
הליכה במדבר
כ"ד באדר א׳ תשס"ח (1.3.2008)
מרחוק ראיתי
עצמים לבנים
בתים?
כמו במדבר
כמו בחלום
רועדים, רוטטים,
הקיימים?
לבן ולבן ולבן-
אסיפה,
היש שם אדם,
אם אין?
מתקרב ומביט-
החפצים נמוכים,
יבשים, סדוקים.
ישַנים?
ואדם שם אין, אך
היה שם מזמן
שד הרגו, לא יחזור.
לעולם?
פרחים לא צומחים
שם,
פרפרים אינם פורחים
שם.
אין חיים?
ואני יודע:
לא בתים ראיתי
כי
עצמים לבנים
בתים?
כמו במדבר
כמו בחלום
רועדים, רוטטים,
הקיימים?
לבן ולבן ולבן-
אסיפה,
היש שם אדם,
אם אין?
מתקרב ומביט-
החפצים נמוכים,
יבשים, סדוקים.
ישַנים?
ואדם שם אין, אך
היה שם מזמן
שד הרגו, לא יחזור.
לעולם?
פרחים לא צומחים
שם,
פרפרים אינם פורחים
שם.
אין חיים?
ואני יודע:
לא בתים ראיתי
כי
7
שירה
מוסיקה
י"ד באדר א׳ תשס"ח (20.2.2008)
אם תרצה לקרוא לי,
אל תקרא בשמי,
כי זה עתה שכחתיו.
אם תרצה לקרוא לי,
אל תמשוך את לבי,
כי זה עתה נטשתיו.
נגן לי מנגינה
שמחה או עצובה,
ושיר לי שיר, כי זהו
מהות קיומי בעולם.
ובא-אבוא, בחור,
אני זאת מבטיחה.
רק שיר לי או נגן לי, ו-
אבוא עם הזריחה.
אל תקרא בשמי,
כי זה עתה שכחתיו.
אם תרצה לקרוא לי,
אל תמשוך את לבי,
כי זה עתה נטשתיו.
נגן לי מנגינה
שמחה או עצובה,
ושיר לי שיר, כי זהו
מהות קיומי בעולם.
ובא-אבוא, בחור,
אני זאת מבטיחה.
רק שיר לי או נגן לי, ו-
אבוא עם הזריחה.
5
שירה
אם יש גן עדן
ט' באדר א׳ תשס"ח (15.2.2008)
אם יש גן עדן
את זו שתובילי אותי
אם יש גן עדן
את זו שתחיי לצידי
שם
עד קץ כל הקיצים.
הדרך ארוכה, עולה היא על ההר
הדרך ארוכה והרץ בה הוא נמהר
להגיע אל מקום
התקוות האבודות
הלב סוחף קדימה, אל גן עדן...
אם יש גן עדן...
הדרך מתקצרת,
נותר רק עוד עיקול.
עומדת לה שומרת,
הנה הוא הקלקול:
"לא תיכנס בחדרַי,"
אמר האלוקים,
"עד כי תבוא, ולגן עדן
תוביל
את זו שתובילי אותי
אם יש גן עדן
את זו שתחיי לצידי
שם
עד קץ כל הקיצים.
הדרך ארוכה, עולה היא על ההר
הדרך ארוכה והרץ בה הוא נמהר
להגיע אל מקום
התקוות האבודות
הלב סוחף קדימה, אל גן עדן...
אם יש גן עדן...
הדרך מתקצרת,
נותר רק עוד עיקול.
עומדת לה שומרת,
הנה הוא הקלקול:
"לא תיכנס בחדרַי,"
אמר האלוקים,
"עד כי תבוא, ולגן עדן
תוביל
9
שירה
מורה דרך.
א' באדר א׳ תשס"ח (7.2.2008)
אּחרייךָ בַּמִּדְבָּר, שֶׂה תּוֹעֶה,
אֵלֵךְ שָׁעוֹת אֲרֻכּוֹת
מוֹבִיל אוֹתִי
אֶל עָתִיד שֶׁל עַם-
הַאֻמְנָם רַק מַיִם חִפַּשְׂתָּ?
אֵלֵךְ שָׁעוֹת אֲרֻכּוֹת
מוֹבִיל אוֹתִי
אֶל עָתִיד שֶׁל עַם-
הַאֻמְנָם רַק מַיִם חִפַּשְׂתָּ?
5
שירה
זיכרון.
כ"ט בשבט תשס"ח (5.2.2008)
מי שפעם נגע,
לא יוכל שוב להיכוות
מי שפעם תהה,
לא יוכל שוב לראות
מי שפעם חשב,
לא יוכל שוב לזכות
מי שאי פעם ידע,
לא יוכל להמשיך ולחיות.
מי שפעם חי בחשכה,
מי שחש בה צפה,
מי שראה בריחופה,
מי שנשם את נשיקתה.
לא ייגע,
לא יתהה,
לא יחשוב,
לא ידע.
רק ידליק נר.
נשמה.
לא יוכל שוב להיכוות
מי שפעם תהה,
לא יוכל שוב לראות
מי שפעם חשב,
לא יוכל שוב לזכות
מי שאי פעם ידע,
לא יוכל להמשיך ולחיות.
מי שפעם חי בחשכה,
מי שחש בה צפה,
מי שראה בריחופה,
מי שנשם את נשיקתה.
לא ייגע,
לא יתהה,
לא יחשוב,
לא ידע.
רק ידליק נר.
נשמה.
8
שירה
ברית
כ"ז בשבט תשס"ח (3.2.2008)
כשאני מביטה בפנייך,
אני רואה
תום וטוהר
ניבטים מעינייך השחורות.
כשאני מחזיקה בידייך,
אני מרגישה
יופי וחום
שוכנים באצבעותייך הקטנות.
כשאני יודעת שאת כאן,
אני יודעת
לעולם אהיה מאושרת.
אנחנו יחד,
את בידיי, אני
לצידך,
כרתנו לנו
ברית.
הישארי כאן תמיד,
אחיינית.
*****
הבהרה- לאחיינית שלי קוראים ברית.
אני רואה
תום וטוהר
ניבטים מעינייך השחורות.
כשאני מחזיקה בידייך,
אני מרגישה
יופי וחום
שוכנים באצבעותייך הקטנות.
כשאני יודעת שאת כאן,
אני יודעת
לעולם אהיה מאושרת.
אנחנו יחד,
את בידיי, אני
לצידך,
כרתנו לנו
ברית.
הישארי כאן תמיד,
אחיינית.
*****
הבהרה- לאחיינית שלי קוראים ברית.
7
סיפור קצר
מסכות
כ"ח בטבת תשס"ח (6.1.2008)
היא שכבה על מיטת בית החולים, מתהפכת אנה ואנה בנסיון למצוא תנוחה נוחה.
מוזר.
בכל הספרים כתוב שהחולים נראים כה קטנים במיטות הרחבות...
ואילו היא, כמעט ומחליקה מטה...
מחליקה מטה.
בדיחה. בדיחה כואבת. כואבת מאוד אפילו.
ובכל זאת, אי אפשר להתעלם מהעובדה שהמיטה הזאת קטנה מדי. רגליה נגעו בברזלים הקרים בקצה, וצמרמורת עברה בגופה.
הברזלים האלה הזכירו לה משהו שהתאוותה לשכוח...
הדלת
מוזר.
בכל הספרים כתוב שהחולים נראים כה קטנים במיטות הרחבות...
ואילו היא, כמעט ומחליקה מטה...
מחליקה מטה.
בדיחה. בדיחה כואבת. כואבת מאוד אפילו.
ובכל זאת, אי אפשר להתעלם מהעובדה שהמיטה הזאת קטנה מדי. רגליה נגעו בברזלים הקרים בקצה, וצמרמורת עברה בגופה.
הברזלים האלה הזכירו לה משהו שהתאוותה לשכוח...
הדלת
12
שירה
הד.
ח' בטבת תשס"ח (17.12.2007)
אני ניצבת פה,
מעל הקבר הפתוח,
אני ניצבת פה
וגם ליבי רועד.
ורק דמעה אחת
מעל הקבר הפתוח
ורק דמעה אחת זולגת,
ואחריה- הד.
הד.
הד.
מעל הקבר הפתוח,
אני ניצבת פה
וגם ליבי רועד.
ורק דמעה אחת
מעל הקבר הפתוח
ורק דמעה אחת זולגת,
ואחריה- הד.
הד.
הד.
5
שירה
מלחמה אחרונה...
כ"ב בכסלו תשס"ח (2.12.2007)
עת רוחות הקיץ נשבו
ניצני אהבה לבלבו.
ובחור צעיר אז נישא לעלמה,
ובאותם הימים היה כל עולמה.
ובשלהי הסתיו, עלי שלכת נושרים,
תינוק נולד לזוג האוהבים.
ובראשית החורף,
ציפורים נודדות,
נודד גם הבעל למוד הקרבות.
הן זוהי לו מלחמה אחרונה
אחריה יזכה בשקט ושלוה.
---
וכשרוחות הקיץ שוב נושבות בחום
הובא למנוחות על ידי בנו היתום.
אכן מלחמה אחרונה היתה זו,
אחרונה
ניצני אהבה לבלבו.
ובחור צעיר אז נישא לעלמה,
ובאותם הימים היה כל עולמה.
ובשלהי הסתיו, עלי שלכת נושרים,
תינוק נולד לזוג האוהבים.
ובראשית החורף,
ציפורים נודדות,
נודד גם הבעל למוד הקרבות.
הן זוהי לו מלחמה אחרונה
אחריה יזכה בשקט ושלוה.
---
וכשרוחות הקיץ שוב נושבות בחום
הובא למנוחות על ידי בנו היתום.
אכן מלחמה אחרונה היתה זו,
אחרונה
14
שירה
את אחיי אנוכי מבקש...
ב' בכסלו תשס"ח (12.11.2007)
שוב נופלת,
פני
בחולות,
שוב מתרוממת,
פני
נישאות.
שוב מתייאשת,
ושוב מקוה,
שוב מחפשת
אחר אהבה.
תמיד אתה איתי,
כך אמרת,
ותמיד נלחם לצידי,
זאת הבטחת.
נופלת ובוכה,
עולה ושמחה,
מחפשת
במקום השקיעה
קצת זריחה.
פני
בחולות,
שוב מתרוממת,
פני
נישאות.
שוב מתייאשת,
ושוב מקוה,
שוב מחפשת
אחר אהבה.
תמיד אתה איתי,
כך אמרת,
ותמיד נלחם לצידי,
זאת הבטחת.
נופלת ובוכה,
עולה ושמחה,
מחפשת
במקום השקיעה
קצת זריחה.
4
מונולוג
קטנה
י"ז בחשוון תשס"ח (29.10.2007)
אני קטנה.
כל כך קטנה.
כזאת קטנה.
ידי צמודות אל גופי הכפוף.
לא, לא צמודות.
מ ו צ מ ד ו ת .
רגלי מקופלות תחתי, זועקות מכאב.
אך הן כבדות.
הצילו.
הצילו!
שמישהו יעזור לי.
שמישהו יוריד ממני את האזיקים,
שמישהו ישחרר אותי מן החבלים.
אני צריכה עזרה.
עזרה, ממישהו,
שילמד אותי איך הולכים.
כי שכחתי.
שילמד אותי איך צוחקים,
כי צעקתי.
שילמד
כל כך קטנה.
כזאת קטנה.
ידי צמודות אל גופי הכפוף.
לא, לא צמודות.
מ ו צ מ ד ו ת .
רגלי מקופלות תחתי, זועקות מכאב.
אך הן כבדות.
הצילו.
הצילו!
שמישהו יעזור לי.
שמישהו יוריד ממני את האזיקים,
שמישהו ישחרר אותי מן החבלים.
אני צריכה עזרה.
עזרה, ממישהו,
שילמד אותי איך הולכים.
כי שכחתי.
שילמד אותי איך צוחקים,
כי צעקתי.
שילמד
4
שירה
בחשכת ליל
ח' בחשוון תשס"ח (20.10.2007)
בחשכת ליל,
שלדים צועדים.
לא אנחות הזקנים,
לא צחוק הילדים.
אב ואם את ביתם
כורכים בזרועות,
מסתירים, מקווים,
מזילים הדמעות.
ילדה זעירה,
משקלה הוא אפסי,
מזרועות אימה
נקרעת בבכי.
חייל של S.S
לופת את גופה,
גולגלתה מרוצץ
על אדמה חשופה.
אם צעירה
נופלת אפיים,
נורית, ודמה
נשפך כמו מים.
תינוקת נזרקת,
על
שלדים צועדים.
לא אנחות הזקנים,
לא צחוק הילדים.
אב ואם את ביתם
כורכים בזרועות,
מסתירים, מקווים,
מזילים הדמעות.
ילדה זעירה,
משקלה הוא אפסי,
מזרועות אימה
נקרעת בבכי.
חייל של S.S
לופת את גופה,
גולגלתה מרוצץ
על אדמה חשופה.
אם צעירה
נופלת אפיים,
נורית, ודמה
נשפך כמו מים.
תינוקת נזרקת,
על
15
בת שמש
זה מין רגע כזה של תמימות
בוסרות בשלה של
רגעים מתוקים ש
פותחים לי פסוקיות.
אין בי ממש
אין בי, ואף לא בך
מעין רצון חמוץ מתקתק
לחזור להתחלה.
זוהי תחילתו של סוף
סיפור בחרוזים.
אולי
שיר לפי פרקים
עימודים מדוייקים
כמונו יחד לבד.
[היא בת שמונה עשרה
צעירה מכדי לדעת מה נשיקה כמו זו אמורה לסמל
אך שפתיה, הן לא היו זרות למגע
היא אהבה את זה יותר מדי
ובבקשה, אל תיתן לזה להיות אהבה
או האם אנו יכולים לקבל מספיק?
עיירת הקולג' הזו קטנה מדי עבור שנינו.
אז אנחנו בורחים,
נארוז את התיקים ונתפוס את הרכבת הראשונה
אנחנו בורחים מכאן לכל הרוחות,
המקום הזה יכול להישרף בשביל כל מה שאכפת לנו ממנו]
תגובות:
מסר ליוצר | שיחה עם היוצר
שירה
שתיקה
כ"ה באדר ב׳ תשס"ח (1.4.2008)
אני רוצה לעזוב,
היא אמרה לי,
אני רוצה ללכת הרחק
ולא לחזור לעולם.
ואני שתקתי,
לא אמרתי מילה,
וכשהלכה, רק ייחלתי
אל חיוכה שנעלם.
************
בעיקרון קוראים לזה שתיקה, אבל אתם מוזמנים להציע כותרות אחרות. תודה.
היא אמרה לי,
אני רוצה ללכת הרחק
ולא לחזור לעולם.
ואני שתקתי,
לא אמרתי מילה,
וכשהלכה, רק ייחלתי
אל חיוכה שנעלם.
************
בעיקרון קוראים לזה שתיקה, אבל אתם מוזמנים להציע כותרות אחרות. תודה.
3
קטע
לחיות במדבר
כ"ד באדר ב׳ תשס"ח (31.3.2008)
ללכת, לחיות במדבר.
לראות את הזריחה, באלפי גוונים של זהב, כל יום.
לחוש ברוח מלטפת את פניך, חורצת קמטים, כל יום.
להרגיש את גרגרי החול, כמו ים צהוב וגדול, כל יום.
לדעת שאתה לבד, לבד בעולם הענק.
להיות רזה וסגפני, להסתפק במים ובחרובים.
לנשום עמוק את האוויר החם, המנצנץ, כמו יהלומים.
לשמוח כשתמצא נווה מדבר, ירוק ורענן.
להתאכזב כשתגלה שהוא מאוכלס באנשים.
להתרחק בהליכה האיטית,
לראות את הזריחה, באלפי גוונים של זהב, כל יום.
לחוש ברוח מלטפת את פניך, חורצת קמטים, כל יום.
להרגיש את גרגרי החול, כמו ים צהוב וגדול, כל יום.
לדעת שאתה לבד, לבד בעולם הענק.
להיות רזה וסגפני, להסתפק במים ובחרובים.
לנשום עמוק את האוויר החם, המנצנץ, כמו יהלומים.
לשמוח כשתמצא נווה מדבר, ירוק ורענן.
להתאכזב כשתגלה שהוא מאוכלס באנשים.
להתרחק בהליכה האיטית,
5
שירה
שיכרון מוגז
י"ז באדר ב׳ תשס"ח (24.3.2008)
הוא מגיע,
הוא אורב לך,
מאחורי פינות,
במסתרי החושך.
שוכן עמוק בין הכוסות,
ביתו בבקבוקים-
הנה הוא מגיע,
שכרון חושים.
זקן יושב ליד הבר,
מזמין לו עוד כוסית,
וכשיעלה המשקה לראשו
יפצח הוא בקול שיר.
אך השיכר
לופת גרונו,
עוצם עיניו,
סותם מוחו,
ובבוקר משטרה,
שוב מפנה אותו...
אך שכרוני,
כך זה נראה,
הוא שכרון שונה:
לופת גרוני,
עוצם
הוא אורב לך,
מאחורי פינות,
במסתרי החושך.
שוכן עמוק בין הכוסות,
ביתו בבקבוקים-
הנה הוא מגיע,
שכרון חושים.
זקן יושב ליד הבר,
מזמין לו עוד כוסית,
וכשיעלה המשקה לראשו
יפצח הוא בקול שיר.
אך השיכר
לופת גרונו,
עוצם עיניו,
סותם מוחו,
ובבוקר משטרה,
שוב מפנה אותו...
אך שכרוני,
כך זה נראה,
הוא שכרון שונה:
לופת גרוני,
עוצם
2
שירה
לא הבטחתי.
א' באדר ב׳ תשס"ח (8.3.2008)
תתפלאו,
לא הבטחתי
הרים וגבעות,
לא הבטחתי פיסה של שמים.
רק כתף ומשענת
לשעות הקשות
ושיחה בארבע עיניים.
תתפלאו,
לא הבטחתי
להיות חזקה,
לא הבטחתי לחיות עדי נצח.
רק להיות יכולה
ולשמוח תמיד
גם אל מול הכאב והרצח.
תתפלאו,
לא הבטחתי
להיות יבשה,
לא הבטחתי להיות רק שמחה.
ואתם תתפלאו
אם אל מול עיניכם
גם אני לפתע בוכה?!
לא הבטחתי
הרים וגבעות,
לא הבטחתי פיסה של שמים.
רק כתף ומשענת
לשעות הקשות
ושיחה בארבע עיניים.
תתפלאו,
לא הבטחתי
להיות חזקה,
לא הבטחתי לחיות עדי נצח.
רק להיות יכולה
ולשמוח תמיד
גם אל מול הכאב והרצח.
תתפלאו,
לא הבטחתי
להיות יבשה,
לא הבטחתי להיות רק שמחה.
ואתם תתפלאו
אם אל מול עיניכם
גם אני לפתע בוכה?!
7
קטע
יישותה של מנגינה.
י"ד באדר א׳ תשס"ח (20.2.2008)
היא היתה מכורבלת כעובר, ולא זזה.
פגעי הזמן שחלף, לא ניכרו עליה כלל. עדיין היתה הצעירה ההיא. הצעירה שהיתה.
פתאום, ראשה התרומם.
לאט לאט, בזהירות ובחשש, נפרש גופה.
ואז, במהירות, החל לזוז.
ידיה עלו וירדו
רגליה נעו ונפגשו
זרועותיה נשלבו זו בזו ונפרדו, רגליה פסעו כשטות על המים.
מוסיקה לא נשמעה, אך היא ריחפה בראשה.
לרגע אחד, היא היתה ישותה של המנגינה.
רגע אחד.
ואז
פגעי הזמן שחלף, לא ניכרו עליה כלל. עדיין היתה הצעירה ההיא. הצעירה שהיתה.
פתאום, ראשה התרומם.
לאט לאט, בזהירות ובחשש, נפרש גופה.
ואז, במהירות, החל לזוז.
ידיה עלו וירדו
רגליה נעו ונפגשו
זרועותיה נשלבו זו בזו ונפרדו, רגליה פסעו כשטות על המים.
מוסיקה לא נשמעה, אך היא ריחפה בראשה.
לרגע אחד, היא היתה ישותה של המנגינה.
רגע אחד.
ואז
4
מונולוג
דף חדש
י"ג באדר א׳ תשס"ח (19.2.2008)
הם רוצים שאפתח דף חדש.
הם אומרים שלא נורא, שלא קרה כלום.
תפתחי דף חדש, הם אומרים.
נשכח מהכל. נתחיל מחדש.
הם לא מבינים.
הם רוצים שאקרע את הדף הקודם, המקושקש.
הם רוצים שאקמט את הנייר, ואשליך אותו לפח.
הם לא מבינים.
הם לא רואים שהפח שלי מלא?!
עמוס עד גדותיו בניירות.
מלא בדפים מקושקשים ומקומטים.
דפים שפתחתי בעבר.
הם לא מבינים.
הם רוצים שאעביר דף, אל הדף
הם אומרים שלא נורא, שלא קרה כלום.
תפתחי דף חדש, הם אומרים.
נשכח מהכל. נתחיל מחדש.
הם לא מבינים.
הם רוצים שאקרע את הדף הקודם, המקושקש.
הם רוצים שאקמט את הנייר, ואשליך אותו לפח.
הם לא מבינים.
הם לא רואים שהפח שלי מלא?!
עמוס עד גדותיו בניירות.
מלא בדפים מקושקשים ומקומטים.
דפים שפתחתי בעבר.
הם לא מבינים.
הם רוצים שאעביר דף, אל הדף
8
סיפור קצר
ביקורם של המתים.
ד' באדר א׳ תשס"ח (10.2.2008)
יסמין התהפכה במיטתה בחוסר נוחות.
משהו בלט כנגד עורה, ומנע ממנה להירדם.
היא שלחה את ידה ופשפשה בין הסדינים, ואז שלפה חפץ קטן, כסוף.
מחזיק מפתחות בצורת חמסה עם תמונתה. זה היה שלו...
יסמין אחזה בחמסה בידה הימנית, מרגישה את קרירותה בתוך אגרופה.
כמה שהוא חסר לה... מתי הלך?
היא הביטה בתאריך על צג הטלפון שלה.
אלוהים, עברו כבר ארבעה חודשים! מאה ועשרים ימים מאז שעזב.
120 ימים,
משהו בלט כנגד עורה, ומנע ממנה להירדם.
היא שלחה את ידה ופשפשה בין הסדינים, ואז שלפה חפץ קטן, כסוף.
מחזיק מפתחות בצורת חמסה עם תמונתה. זה היה שלו...
יסמין אחזה בחמסה בידה הימנית, מרגישה את קרירותה בתוך אגרופה.
כמה שהוא חסר לה... מתי הלך?
היא הביטה בתאריך על צג הטלפון שלה.
אלוהים, עברו כבר ארבעה חודשים! מאה ועשרים ימים מאז שעזב.
120 ימים,
24
שירה
השיבה
א' באדר א׳ תשס"ח (7.2.2008)
ושוב תפשילי שולי שמלתך
לקדם פני בנייך
השבים מן המלחמות.
ושוב תגישי להם ממיימך
תרחצי ידי אוהבייך
החוזרים מן הקרבות.
ושוב תזילי דמעה
של אושר,
של כאב
והחיוך על פנייך יושלם-
ושבו בנים לגבולם.
לקדם פני בנייך
השבים מן המלחמות.
ושוב תגישי להם ממיימך
תרחצי ידי אוהבייך
החוזרים מן הקרבות.
ושוב תזילי דמעה
של אושר,
של כאב
והחיוך על פנייך יושלם-
ושבו בנים לגבולם.
4
שירה
"שבע ייפול..." ותם?
כ"ט בשבט תשס"ח (5.2.2008)
נפלתי.
שוב נכשלתי.
שוב טעיתי
בפניה.
קמתי.
שוב מתאמצת,
שוב אוזרת כוחות
לקראת עליה.
צנחתי.
שוב כאבן,
שוב בבכי,
שוב יושבת
לבד.
התרוממתי.
שוב סגרתי.
שוב פתחתי
דף חדש, לבן.
אז חשבתי.
שוב נכשלתי.
שוב טעיתי
בפניה.
קמתי.
שוב מתאמצת,
שוב אוזרת כוחות
לקראת עליה.
צנחתי.
שוב כאבן,
שוב בבכי,
שוב יושבת
לבד.
התרוממתי.
שוב סגרתי.
שוב פתחתי
דף חדש, לבן.
אז חשבתי.
12
שירה
האחרון- בודד במערכה
כ"ה בשבט תשס"ח (1.2.2008)
את הקרב שהתחולל
לא יוכלו המילים לתאר,
תקצר היריעה מלתאר את הזעם.
כזאב על זאב,
כך חייל על חייל,
ובפה- של דם הוא הטעם.
מכולם נותר
רק אחד- אחרון,
הותירו אותו לבדו,
כי גוסס המסכן,
לדבר לא ייצלח,
והדם מסביב הוא דמו.
השמש יורד,
את השמים מלטף,
לאות של עצבות- ונפרד.
רוח לוחשת בקנים
בשעת בין ערביים שלוה-
"זה נגמר."
והלוחם עוצם את עיניו.
לא יוכלו המילים לתאר,
תקצר היריעה מלתאר את הזעם.
כזאב על זאב,
כך חייל על חייל,
ובפה- של דם הוא הטעם.
מכולם נותר
רק אחד- אחרון,
הותירו אותו לבדו,
כי גוסס המסכן,
לדבר לא ייצלח,
והדם מסביב הוא דמו.
השמש יורד,
את השמים מלטף,
לאות של עצבות- ונפרד.
רוח לוחשת בקנים
בשעת בין ערביים שלוה-
"זה נגמר."
והלוחם עוצם את עיניו.
7
שירה
תרגום- keep holding on, אבריל לווין.
כ"א בטבת תשס"ח (30.12.2007)
אתה לא לבד
ביחד נהיה
אהיה לצידך
ואחזיק את ידך
כשנהיה קר
ומרגיש שנגמר
אין לאן ללכת
אני לא אכנע.
לא, לא אכנע
תחזיק חזק
יחד נתמודד,
נתמודד
רק תהיה חזק
אותך אעודד,
אעודד
אין מה לומר
אין מה לעשות
אין דרך חלופית כשזה מגיע לאמת
אז
תחזיק חזק...
כל כך רחוק מכאן
הלוואי שפה תהיה
לפני שיהיה מאוחר והכל
ביחד נהיה
אהיה לצידך
ואחזיק את ידך
כשנהיה קר
ומרגיש שנגמר
אין לאן ללכת
אני לא אכנע.
לא, לא אכנע
תחזיק חזק
יחד נתמודד,
נתמודד
רק תהיה חזק
אותך אעודד,
אעודד
אין מה לומר
אין מה לעשות
אין דרך חלופית כשזה מגיע לאמת
אז
תחזיק חזק...
כל כך רחוק מכאן
הלוואי שפה תהיה
לפני שיהיה מאוחר והכל
11
שירה
ממלכת הלילה
ד' בטבת תשס"ח (13.12.2007)
לפנות ערב
הגיעו מלאכים
חרש
וצבעו ממלכתי-
אדום.
לפנות ערב
פנו הציפורים
חרש
וזרו ממלכתי
זהוב.
לפנות ערב
פנתה מלכתי,
והלכה לה, ברחה
מחיי עד אשר
יגיע הבוקר,
ואני איעלם,
ירחי יתמעט,
והשמש תשוב
לזַמֵר.
הגיעו מלאכים
חרש
וצבעו ממלכתי-
אדום.
לפנות ערב
פנו הציפורים
חרש
וזרו ממלכתי
זהוב.
לפנות ערב
פנתה מלכתי,
והלכה לה, ברחה
מחיי עד אשר
יגיע הבוקר,
ואני איעלם,
ירחי יתמעט,
והשמש תשוב
לזַמֵר.
16
קטע
כוכב
ט"ו בכסלו תשס"ח (25.11.2007)
כשצנח אל ידי, זוהר וחרישי, מיד ידעתי.
ידעתי, שיהיה שלי.
ידעתי, שהוא זה שלו חיכיתי.
וכשצנח אל תוך ידי, קריר ומרגיע, ידעתי.
ידעתי, שתמיד אוחז בו.
ידעתי, שאוהב אותו עד סופי.
וכשנח בתוך ידי, קטן ופגיע, מיד הרגשתי.
הרגשתי, שאהיה לו כמו אם.
הרגשתי, שיהיה לי כמו בן.
וכשנפל מתוך ידי, בכיתי.
בכיתי, כי ילך ממני.
בכיתי, כי יעלם ממני.
וכשהתפוגג אל מול עיניי, זכרתי.
זכרתי,
ידעתי, שיהיה שלי.
ידעתי, שהוא זה שלו חיכיתי.
וכשצנח אל תוך ידי, קריר ומרגיע, ידעתי.
ידעתי, שתמיד אוחז בו.
ידעתי, שאוהב אותו עד סופי.
וכשנח בתוך ידי, קטן ופגיע, מיד הרגשתי.
הרגשתי, שאהיה לו כמו אם.
הרגשתי, שיהיה לי כמו בן.
וכשנפל מתוך ידי, בכיתי.
בכיתי, כי ילך ממני.
בכיתי, כי יעלם ממני.
וכשהתפוגג אל מול עיניי, זכרתי.
זכרתי,
4
שירה
זוהי ארצי
כ"ד בחשוון תשס"ח (5.11.2007)
זוהי ארצי,
שמחה וצוהלת.
זוהי ארצי,
שקטה וכואבת.
כי בזמן מלחמה-
אזי תבכה חרש,
ובעת של רינה
תשיר לי שיר ערש.
מרחביה קוראים לי:
"בואי, טיילי,"
וקולם שוב לא זר לי,
כי זהו ביתי.
כינרת מנצנצת,
חרמון מהדהד,
ומים המלח
עולה קול אוהד.
כי זהו ביתי,
ארצי, מולדתי,
ישראל, קטנתי,
את
ליבי.
שמחה וצוהלת.
זוהי ארצי,
שקטה וכואבת.
כי בזמן מלחמה-
אזי תבכה חרש,
ובעת של רינה
תשיר לי שיר ערש.
מרחביה קוראים לי:
"בואי, טיילי,"
וקולם שוב לא זר לי,
כי זהו ביתי.
כינרת מנצנצת,
חרמון מהדהד,
ומים המלח
עולה קול אוהד.
כי זהו ביתי,
ארצי, מולדתי,
ישראל, קטנתי,
את
ליבי.
5
שירה
הגיבור היחיד
ט' בחשוון תשס"ח (21.10.2007)
הוא יצא לדרך
בחשכת ליל
שאיש לא ידע,
שאיש לא ילעג.
הרי לא יֵדעו שנכשל,
אם אכן כך יהיה
הרי לא יכאיבו, לליבו
שנפל.
הוא חצה הרים
וירד גאיות
הוא עבר אחת ועוד מאה
תלאות.
הוא נלחם בָּזֶהֵה, בזרם
של אדם.
הוא כבש ליבות נערות
בדם.
ובסוף הוא חזר, שבע
הרפתקה
אל ביתו הקטן בגבעה.
ושכב במיטתו, לא סיפר
סיפורו
לאיש מלבד לעצמו.
איך
בחשכת ליל
שאיש לא ידע,
שאיש לא ילעג.
הרי לא יֵדעו שנכשל,
אם אכן כך יהיה
הרי לא יכאיבו, לליבו
שנפל.
הוא חצה הרים
וירד גאיות
הוא עבר אחת ועוד מאה
תלאות.
הוא נלחם בָּזֶהֵה, בזרם
של אדם.
הוא כבש ליבות נערות
בדם.
ובסוף הוא חזר, שבע
הרפתקה
אל ביתו הקטן בגבעה.
ושכב במיטתו, לא סיפר
סיפורו
לאיש מלבד לעצמו.
איך
5
שירה
ואני חשבתי
ג' בחשוון תשס"ח (15.10.2007)
"לכל אדם יש שמש,"
כך לחשת בלילה בסוד.
"לכל אדם יש שמש,"
אך שלך איננה עוד.
ואני חשבתי
כיצד זה השמש
ממשיכה לזרוח
מתעלמת מכך שאינך
ואני חשבתי
איך לשמש
יש כח להמשיך בזריחה.
בכל בוקר לקום,
בכל בוקר לכאוב,
בכל בוקר לצחוק ולצעוק
בכל בוקר אותך לאהוב.
ואני חשבתי---
כך לחשת בלילה בסוד.
"לכל אדם יש שמש,"
אך שלך איננה עוד.
ואני חשבתי
כיצד זה השמש
ממשיכה לזרוח
מתעלמת מכך שאינך
ואני חשבתי
איך לשמש
יש כח להמשיך בזריחה.
בכל בוקר לקום,
בכל בוקר לכאוב,
בכל בוקר לצחוק ולצעוק
בכל בוקר אותך לאהוב.
ואני חשבתי---
16