התחלה : לפני חמישים שנה בתל אביב. בן בכור למשפחה של שבעה אחים ואחיות, להוריו הרב רפאל ז"ל וברטי הלפרין. חגיגות היובל: "לא חגגתי משהו מיוחד לכבוד היומולדת. רק התגברה אצלי ההכרה שצריך לנצל כל רגע בחיים". סבא : נולד ביום השלושים לפטירת סבו חיים יעקב הלפרין ז"ל ונקרא על שמו. הסב, שעלה ארצה עם משפחתו מווינה בשנת 1933, רכש 64 דונמים בבני ברק. שם הקים את שכונת זיכרון מאיר, וכן תרם שטח אדמה גדול לבניית ישיבת פוניבז'. אבא: הרב רפאל הלפרין ז"ל, עורך האנציקלופדיה לבית ישראל והמייסד והמוח מאחורי רשת אופטיקה הלפרין. האב החזיק בתואר המכובד של אלוף העולם בהיאבקות חופשית. "אבא הביא הרבה כבוד למדינת ישראל. בחייו שימש דוגמה לאן אפשר להגיע בעזרת כוח הרצון". אמא : ברטי. כל השנים הייתה עקרת בית וגידלה במסירות את שבעת ילדיה. "אמא היא החום והאהבה של הבית. הנחילה לנו את הפדנטיות, הטעם הטוב, סדר ומשמעת עצמית". עיר ללא הפסקה : גדל בשכונה בצפון תל אביב, מול הים. "תל אביב של היום זו לא העיר שגדלתי בה". זוכר עיר שחיים בה זה לצד זה דתיים וחילונים בכבוד הדדי. "הכרנו זה את זה. כשצעדנו בשבת לבית הכנסת בירכנו זה את זה בשבת שלום. היום זו עיר מנוכרת, בליל של תרבויות מערביות". יסודי : תלמוד תורה 'יסודי התורה'. בכיתה ו' הוצא על ידי אביו מבית הספר. "אבא טען שאני מבזבז זמן יקר בכיתה והצמיד אותי אליו לעסקים". בחמש היה שב לביתו ומשלים במשך שלוש שעות את החומר הלימודי. "אבא רצה להנחיל לי תרבות של עסקים". ישיבה גבוהה: בוגר ישיבת 'אוהל יעקב' בבני ברק. "שנים חשובות בחיי, כור היתוך". כולל: בגיל עשרים נישא לרעייתו פנינה והמשיך כאברך צעיר את לימודיו בישיבה. במשך שנתיים שקד על הסטנדר עד שהחליט כי בשלה השעה להתגייס לצבא. צבא: התגייס במסגרת מה שכונה בזמנו "גיוס שלב ב'". שירת ברבנות הצבאית בצריפין. "זו הייתה בשבילי תקופה חשובה ומפרה". פיצה: עם שחרורו חלם לפתוח חנות פיצה ("זה לא היה נפוץ כמו היום"), ונסע עם הוריו לאיטליה כדי לרכוש תנור אפייה מיוחד לפיצה. רצה הגורל ובאותו הזמן הוצגה באזור תערוכת תכשיטים. "החלטנו ללכת דווקא על חנות לתכשיטי כסף וזהב". תכשיטים: העסק הראשון. שנתיים ניהל את החנות 'ברטי תכשיטים' ברחוב רבי עקיבא בבני ברק, אך מהר מאוד חש שעמום. "החנות התנהלה בעצלתיים, בלי יותר מדי אקשן". התפנית: הגיעה במקרה. "נשברו לי המשקפיים, ובאותו זמן נכנס לחנות קונה שסיפר שהוא מייבא משקפיים מחו"ל. דיברנו והתברר לי שרמת הרווחיות בעסקי המשקפיים גבוהה ביותר". משקפיים : שיתף את אביו בעניין. האב האזין ברוב קשב והעביר את התיאוריה לשלב המעשה. "אבא מיד אמר: 'בוא ניקח אנשי מקצוע ונבחן את הכדאיות'. זה היה בשבילנו תחום חדש לחלוטין". חנות התכשיטים נסגרה, ובמקומה נפתחה חנות לייבוא משקפיים ועדשות מגע. אופטיקה הלפרין : הסניף הראשון נפתח ברחוב רבי עקיבא בבני ברק. הוא ניהל אותה מהיום הראשון, בחנוכה לפני 26 שנה. "כשהסניף נפתח הייתי בסך הכול בן 24. אנשים התנפלו על החנות. עבדתי 18 שעות ביממה". שברנו את המונופול: "אבא ברוב חוכמתו ארגן חנות יפה ומטופחת עם אלפי זוגות משקפיים איכותיים במחירי רצפה, מה שלא היה בענף האופטיקה בארץ. אנשים צבאו על הפתחים. מכרנו בזול אבל כמויות". רשת הלפרין : מחנות בודדת בבני ברק קמה רשת 'אופטיקה הלפרין', המונה כיום 143 חנויות ויותר מ‑600 עובדים ברחבי הארץ. המנכ"ל: שבעת האחים לבית הלפרין מנהלים את הרשת, כשבראשם עומד האח הבכור יעקב. "מהיום הראשון אני המנכ"ל. זה לגמרי לא קל. לקום כל בוקר מחדש בידיעה שפרנסה של מאות משפחות תלויה בעסק שלך זה עול ואחריות כבדה מאוד". חו"ל: טס המון. לרוב לאיטליה כדי לקנות סחורה לרשת. משתדל שהטיסה תסתכם ביום אחד. לקראת הנסיעה יוצא מביתו לכיוון שדה התעופה בשלוש לפנות בוקר, בשש ההמראה, באותו היום חוזר לביתו בשתיים אחר חצות. "זה מתיש אבל מלא אתגר". החצי השני: פנינה (50), עקרת בית. "מגדלת את הילדים באהבה ומתנדבת בנשמה". במסגרת עמותת 'עזר מציון' מסיעה מדי יום חולים לבתי חולים לטיפולי דיאליזה וכימותרפיה. בנוסף לכך מתנדבת לבשל אוכל לשבת למשפחות נזקקות. ילדים: שישה. שלושה נשואים: חיה (28) מעצבת בגדי נשים, מנדי (27) שמחלק את זמנו בין לימוד לעבודה, יוסי (24) נשוי טרי ומנהל חנות ברשת, יהונתן (25) צלם מקצועי, דניאל (23) תלמיד ישיבת מיר הירושלמית ובן הזקונים איתמר (20) לומד בימים אלה בישיבה בארצות הברית. ירושלים: כזוג צעיר גרו בתל אביב, אך מזה 14 שנים קבעו את ביתם בעיר הבירה, "ירושלים של זהב". פרויקט השבת: "אבא זכה לעשות המון מיזמים בחייו, אבל נושא השבת היה הקרוב ביותר ללבו". האב הקדיש מזמנו ומהונו למניעת חילול שבת. הוא יזם הקמת מועדון צרכנים שחבריו מתחייבים לבצע קניות מעסקים שומרי שבת בלבד, דאג לחלוקת פלטות למשפחות מעוטות יכולות, ופרויקט הדגל: התקנת צופרים לשבת. צופרים: "אבא רצה לחבב את השבת ושלא יקבלו אותה על ידי צפירה צורמת, אלא בהשמעת שירי שבת נעימים ושמחים". גם לאחר פטירת האב ממשיכה משפחתו במיזמים הללו לכבודה של השבת. כיום ניצבים צופרים ביותר מ‑300 מקומות בארץ, ועוד היד נטויה. לא מדבר אליי : בצוואתו ביקש הרב רפאל הלפרין ז"ל מילדיו להשתדל להישמר מדברי לשון הרע. אחד הבנים החליט להפיץ את המסר ברבים באמצעות הסטיקר המוכר: "לשון הרע - לא מדבר אליי", שחולק בארץ ברבבות עותקים. אם זה לא היה המסלול: לעסוק בכל דבר ששובר מוסכמות וקיבעונות, בין אם בתחום המזון (זוכרים את חלום הפיצות?) ובין באימון והכוונה של בני אדם. "לכל אדם יש את היכולות, רק לפעמים הוא נזקק למישהו שיראה לו את הדרך וידחף אותו קדימה". ובמגרש הביתי: על הבוקר : משכים קום בחמש בבוקר והופ - יוצא לריצה של 10 קילומטרים ברחובות ירושלים. "זה זמן מדהים לעצמי, אין אנשים ברחוב והאוויר נקי". חוזר הביתה, מתארגן, מתפלל, אוכל ארוחת בוקר ויאללה לעבודה. שב לביתו לאחר יום אינטנסיבי ומתיש בסביבות שבע בערב ויוצא לאימון בחדר הכושר. בתשע חוזר סוף סוף הביתה, עייף אך מרוצה. דיסק ברכב : מוזיקה חסידית, בעיקר אברהם פריד ומרדכי בן דוד. שבת: "אם לא היה אותה - היה צריך להמציא אותה". כבר שעתיים לפני שבת יושב בסלון הבית, לבוש לשבת ולומד בנחת פרשת שבוע. "למה להיכנס לשבת עם הלשון בחוץ? ככה נכנסים לשבת ברוגע". השבת בדגש על משפחתיות. "עם האישה והילדים. חוץ מבית הכנסת לא יוצא מהבית". דמות מופת: אבא הרב רפאל הלפרין ז"ל. דוגמה אישית לחיי חסד, לניצול זמן, לשאיפה למצוינות ומקסום הזדמנויות, בין אם זה בעולם העסקים ובין אם זה ברוחניות. "בכל דבר שעסק היה יסודי וטוטאלי. היה איש עסקים מוכשר, ובאיזשהו שלב בחייו החליט להקדיש את יומו ללימוד תורה. ואז במשך שעות על גבי שעות היה לומד ולא מש מהספר". מפחיד: כפריק קונטרול חושש מאיבוד שליטה. "בכל מה שאני עושה, אם זה בעסקים, או בנהיגה או בחיים". משאלה: "לא לעשות חילול השם ולהיות יהודי טוב, כמה שאפשר". אוכל: לא מבשל. המטבח מחוץ לתחום. "הכי נהנה לאכול מכל מה שאשתי מבשלת. מדובר במעדנים אמיתיים". אחזקת הבית: כמי שעובד סביב השעון ונמצא מעט מאוד בביתו, דואג בעיקר לעזרה לרעייתו. "אני עובד מספיק קשה כדי להעניק לאשתי את כל האמצעים לניהול הבית, כמו עוזרת בית וכל מה שהיא צריכה". כשאהיה גדול: "ברוך ה', טוב לי בחיים. כל בוקר שאני קם - אני מאושר. מקווה עד מאה ועשרים למצות את הימים שלי כמו עכשיו". rivki@besheva.co.il