שרולי ברונכר הוא אומן ויוצר פורץ דרך בכמה מובנים. שרולי לא המציא את הגלגל אבל הוא בהחלט הצליח לייבא אותו לתוככי המגזר הדתי והחרדי. את מוזיקת הפופ שהוא יוצר, מפיק ומעבד אתם כנראה כבר מכירים. גם אם אתם לא מכירים את שרולי - כנראה נתקלתם כבר בשיר הקאבר שהוציא הצמד "שרולי ונתנאל" לשיר "אבא" של אברהם פריד, בשיר "גמרא-סבבה", גרסת הקאבר הדתית לשיר "באסה-סבבה", או בשיר "אליך", השיר האחרון שהוציא יחד עם כוכב בית ספר למוזיקה חיים ציפל. את הראיון איתו ערכתי בעיר בני ברק, בחניון מתחת לאדמה בתוך מחסן שהוסב לאולפן ושמו "אולפני טנור". כשנכנסתי לשם אמרתי לעצמי שאני עכשיו בקסבה של בני ברק. "האולפן הזה, אפילו שהוא נראה לך כמו איזה חור מתחת לרצפה, כמעט כל האלבומים החרדים ולא משנה אם זה שוואקי או אברהם פריד וליפא שמעלצר - עוברים פה", אמר שרולי. "אני הייתי טכנאי פה שלוש שנים לפני שהתחלתי. זה היה הבית ספר שלי למוזיקה. בעצם פה התחככתי עם כל סוגי המוזיקאים והזמרים ולמדתי איך לעבוד עם אנשים. זה היה שלושים שקל לשעה אבל שווה", הוסיף. שרולי ברונכר בן 26, הקטן מתוך שבעה ילדים למשפחה מחסידות אלכסנדר. "גדלתי בבית מאוד חסידי-חרדי קלאסי לחלוטין", סיפר. "ישיבות, בני ברק והכל. בעצם הגעתי למוזיקה די באקראי. אין לי באמת רקע מוזיקלי, אין לי באמת חוש מוזיקלי בטבע שלי, אבל אני פשוט נורא אוהב מוזיקה ובאיזשהו שלב בחיים גיליתי את הדבר הזה שנקרא מוזיקה אלקטרונית, שאתה לא באמת צריך לדעת לנגן, אתה צריך לדעת מה אתה רוצה להפיק ויש תוכנות ואתה יכול לייצר כל סאונד שאתה רוצה אם יש לך את מה שאתה צריך בראש". לדבריו, "די נשאבתי לזה. האמת שהתחלתי להתעסק בזה תוך כדי הלימודים בישיבה וכשסיימתי ישיבה התחלתי לעבוד בתעשייה החרדית. הכנסתי שיר פה ושיר שם". "כמעט כל האלבומים החרדים עוברים פה". אולפני טנור צילום: אולפני טנור המוזיקה שהוא מייצר יחסית פורצת דרך בעולם הדתי. בדומה למספר מעבדים מוזיקליים בעולם, גם שרולי הוא מעבד שמופיע בקדמת הבמה ולא מסתפק רק בעבודה מאחורי הקלעים. הוא עובד עם אומנים רבים ומגוונים, ואת רוב הלהיטים שלו הוציא יחד עם הזמר נתנאל ישראל כשהם יחד מתפקדים כצמד פופ חרדי. המעריצים כבר כינו אותם לא פעם סטטיק ובן אל של החרדים וכששרולי שומע את זה הוא מחייך. שרולי הדגיש כי תמיד ירצה להעביר מסר בשיר שלו, אך לא תמיד דרך פסוק או דווקא סביב בורא עולם. "אני לא הגעתי בשביל להביא בשורה חדשה אבל אני חושב שדי נשאבתי לזה על הדרך", אמר. "הקטע הראשון שלי היה, כשהתחלתי ליצור, להביא מוזיקת פופ שבאמת אין במגזר החרדי וזה בהחלט משהו שאני באתי אליו במודע. כי אני בתור בחור ישיבה ככה הייתי שומע בשקט באוזניות מתחת לכרית כל מיני שירים שאסור לשמוע, כמו שהמון בחורי ישיבות עושים, ואמרתי למה אין לנו את זה במגזר את המוזיקה הזאת? אין בזה שום בעיה טכנית. לא צריך תמיד ללכת שלוש דורות אחורה במוזיקה ומשם התחלתי ליצור", סיפר. לדבריו, "כל הקטע של הטקסטים שהם לאו דווקא תורניים הגיעו לי עם הזמן, כי זה פשוט היה לי בראש ואין שום סיבה שזמר חרדי ישיר בהכרח רק על בורא עולם. זה דבר מאוד נפלא ויש לי המון שירים שהם על אמונה ועל הכל, אבל אפשר גם לשיר על דברים אחרים". שרולי ונתנאל צילום: יצחק קלמן, בצלאל כהן "בשירים שלי תמיד אני מעביר איזה שהוא מסר מסויים", הדגיש. "קשה לי מאוד לכתוב שיר שהוא רק צחוקים ודאחקות. תמיד יש לי איזה משהו שעומד מאחוריו. אחד הנושאים שכתבתי עליו לא מעט פעמים ואני גם אמשיך לכתוב עליו זה כל מה שקשור לאהבת חינם, לאחדות ולהפסיק לשנוא, כי אני חושב שזאת המחלה הכי גרועה שיש פה בארץ ואנחנו חייבים להילחם בה. ועד כמה שאנשים אומרים 'טוב, כבר כתבת שיר על אהבת חינם ואחדות, הבנו', אבל כמו שבשירי אהבה אף אחד לא אומר כבר כתבו מספיק שירים, אני חושב שגם על זה לא פחות, וזה מאוד מאוד חשוב. זה נושא שמאוד בוער בי". בחסידות כולם חברים שרולי, כאמור, מגיע מחסידות אלכסנדר. עם בלורית מחומצנת ופאות שלרוב נכנסות מתחת לכובע, הוא סיפר שהתגובות מאוד חיוביות. "אני מאוד אאוטסיידר אבל איכשהו אני לא נתקלתי באנטי. בקושי", אמר. "אנחנו משפחה מאוד מעניינת במקור" הוסיף. "אנחנו אוסטרלים, הורים חוזרים בתשובה שעלו לארץ. כל ילד אצלנו בסגנון נורא שונה. החל מלחלוטין חילוני ועד לאח אחר שהוא ראש כולל ועוד הכל באמצע. כלומר, ההורים שלי באמת נותנים חופש לכל ילד למצוא את הדרך שמתאימה לו, אז עם המשפחה הכל ברוך ה' סבבה. ההורים שלי הם המעריצים הכי גדולים שלי". גם בחסידות מקבלים אותו. "בחסידות לגמרי מקבלים", ציין. "אני מגיע לשם בשבתות ובחגים עם בלורית מחומצנת, זאת חסידות שבחוץ נחשבת נורא נורא הארדקורד והנה כולם חברים וכולם מדברים אליי יפה". "כמובן שברשת תמיד יהיו לך גם את התגובות אנטי אבל זה לא ברמה האישית", הוסיף. "גם כשאני מסתובב ברחוב, אני בן אדם שמאוד מסתובב ומאוד מחובר לקהל, אני לא מרגיש את זה. אני מרגיש שאנשים כן נהנים שיש פה מישהו שבא עם האמת שלו ולא מנסה לשחק פוזות כלשהן". במרכז הרב כולם זיהו אותי שרולי כבר ביסס את מעמדו וכיום הוא מוכר מאוד בציבור החרדי. גם בציבור הדתי לאומי רבים מכירים אותו והוא לא מסתיר את שאיפתו להיות בשורה אחת עם האומנים המובילים בישראל. "אני מקווה שכן. אני לחלוטין שואף לשם", אמר. "בגלל שבמגזר החרדי אני מרגיש שכבר ביססתי את המקום שלי ובמגזר הדתי כבר התחלתי להיות מוכר, אז עכשיו אני שואף למגזר הכללי החילוני". כשאתה הולך בבני ברק אנשים מזהים אותך? "כל הזמן", השיב. "בבני ברק יש לך פחות סלפי, למרות שעדיין יש המון, אבל לא לכולם יש סמארטפונים, אז הרבה או שהם ניגשים להגיד שהם מאוד אוהבים את המוזיקה, או קבוצות של ילדות שהולכות ומצחקקות מאחורה בתקווה שאני אשמע". "גם בתל אביב מתחילים להכיר", אמר. "זה הקטע במוזיקה הזאת כי זה התחיל ממקום נורא חרדי, חרדי מיינסטרים, וזה התפתח לשני הכיוונים. כלומר, גם בקטע שהקהילה הסרוגה התחילה לגלות אותי, אני חושב מהשיר גמרא-סבבה, כשעשינו קאבר לנטע. יום אחרי שהוצאנו את זה, הלכתי להתפלל במרכז הרב כי קבלת שבת שם מאוד יפה ואני נכנס וכולם שם זיהו אותי. ילדים והורים, וזה היה יום אחרי שהשיר יצא. זה ממש שיר שהקפיץ". לדבריו, "פתאום אתה רואה גם חבר'ה של מאה שערים, שהם באמת חבר'ה שאין להם סמארטפונים, ואין לי באמת מושג מאיפה הם מכירים, זה באמת מטורף. אני יכול ללכת בשבת במאה שערים ולראות קבוצות הכי 'דוסיות קלאסיות' ולראות אותן מתמרפקות ומתלחששות אחת לשנייה ואתה אומר זה מדהים כמה חשיפה היום אפשר לקבל. זה מגיע לכל מקום". שרולי ברונכר צילום: יצחק קלמן, בצלאל כהן "כל היום אני מקבל סרטונים מארצות הברית וממקסיקו ומבריטניה ומבלגיה, ומכל מקום שמשמיעים את השירים שלי", הוסיף. עם זאת, החשיפה לפעמים קצת מגבילה. "בהתחלה, כשהתחילו להכיר אותי, זה היה רק מגניב וכיף", סיפר. "עכשיו אני חייב להודות שיש בזה גם צד קצת קשה. זה אומר שאין לי סיכוי לצאת מהבית, ולא משנה אם זה בירושלים או בבני ברק ואיפה שאני לא מסתובב, בלי שמישהו מסתכל עלי". הוא הוסיף בחיוך: "אתה כבר לא יכול לצאת עם קרוקס לזרוק את הזבל כי אתה יודע שפתאום יסתכלו או יצלמו אותך. שולחים לי כל הזמן תמונות שאנשים צילמו ושלחו אחד לשני. זה קורה המון". "אני לא מתלונן", הדגיש. "זה חלק קטן בתוך הברכה העצומה שיש באהבה של הקהל שלך, שבא אליך ולא מתלהב עליך כי אתה מוכר אלא כי התוכן נגע באנשים. אנשים ניגשים אלי ואומרים לי 'אני שמח עם השירים שלך'. המון אנשים חולים ששלחו לי הודעות שזה העביר להם את השעות הכי קשות של הכימותרפיה והדיאליזיה. זה דבר שהוא באמת נותן לך המון כוח להמשיך". מאוד חשוב לי שיראו שאני דתי ביום יום שרולי מסתובב עם כובע כשהפאות מתחתיו. גם בחשבון הטיקטוק שפתח לפני כשלושה חודשים וכבר הספיק לצבור למעלה מ-13K עוקבים הוא מופיע לרוב כשאת ראשו מכסה כובע ולא כיפה. הוא הסביר כי אין בדבר זה אמירה כלשהי. "יש לי פאות, הן כרגע מתחת לכובע", אמר. "הרבה שואלים אותי על זה אז אני אסביר. גדלתי עם פאות ואני מאוד מחבב את הפאות שלי. אבל יש שני עניינים. האחד הוא שלוקח המון זמן לסדר אותן כל בוקר ואין לי כוח לעשות את זה, ודבר שני אני גם אוהב את הלוק שלי בלי פאות. אני מאוד אוהב את הלוק שלי עם פאות, זה לא שחלילה אני מתבייש או משהו, פשוט זה שני לוקים שונים. כמו שמישהי עם שיער יכולה יום אחד להיות עם קוקס ויום אחד עם פזור". "בפרסונה הציבורית הסטנדרטית שלי, שבניתי לי ביוטיוב ובראיונות, תמיד הייתי עם פאות כי מאוד חשוב לי שיראו שאני דתי. אם לא אז אני סתם נראה בן אדם מהשוק", אמר. אך דווקא בטיקטוק שרולי מופיע לרוב, כאמור, כשהפאות נסתרות. "כשפתחתי את הטיקטוק לראשונה, לפני כמה חודשים, אמרתי יש לי פה פלטפורמה שהיא קצת שונה ממה שאני רגיל אליה. זה לא יוטיוב, שזה סרטון שאתה מעלה פעם בחודש כשהוא ערוך מטורף. זה סרטונים יום-יומיים. ואמרתי שאם כל פעם אני אעשה את זה עם הפאות אני אעלה פחות כי לא יהיה לי כל פעם כוח להתחיל להתכונן לזה. זה המון התעסקות וזה מעצבן. לכן ביום יום אני תמיד עם הכובע כי זה מהיר. אני קם בבוקר מתלבש ויוצא. אין לי עוד שעה התעסקות עם זה". "זה לא נובע ממקום של אמירה בכלל", הדגיש. "אם לא היו לי פאות ארוכות הייתי עם כיפה כל הזמן ולא הייתי הולך עם כובע בכלל. אני לא מנסה להסתיר את הכיפה או את הפאות זה פשוט עניין של נוחות". הטיקטוק "באתי לטיקטוק סתם לכיף ואני אגיד לך מה גיליתי שם. גיליתי שעד כמה שאני עכשיו בניתי שלוש שנים קריירה, עם 20,000 מנויים ביוטיוב, אורגניים לחלוטין, הכול בעמל ויזע, וקיבלתי חשיפה מטורפת - בשלושה חודשים בטיקטוק קיבלתי את אותה כמות החשיפה במגזר החילוני", אמר. "כשאני הולך באיזורים לא חרדים, חצי מהאנשים פונים אליי לגבי הטיקטוק ולא לגבי הדברים הרגילים שלי", סיפר. "שם אני פתאום רואה איפה אני יכול לתפוס את המקפצה למגזר הכללי, כי אני כן רוצה להגיע לשם עם המוזיקה שלי, אז אם דרך הטיקטוק אני יכול לגרום לאנשים להכיר אותי כמוזיקאי זה מדהים". "זאת פלטפורמה מפגרת לגמרי", הוא אומר כמחמאה לאפליקציית הסרטונים הסינית. "זה משהו שפתחתי לצחוקים כי כל הצעירים בטיקטוק ואני הולך ברחוב ואומרים לי 'היי זה אתה מהטיקטוק'. אנשים שבחיים לא נחשפים למוזיקה שלי כי הם לא קשורים לעולם החרדי וזה מטורף". אל קדמת הבמה שרולי הוא לא זמר. הוא מלחין, מפיק ומעבד. שרולי לקח את העבודה שלו, שלרוב מתבצעת מאחורי הקלעים, והביא אותה לקדמת הבמה. "אני מעבד שהוא יוצר", אמר. "האמת שבמוזיקה האלקטרונית זה נורא מוכר בשאר העולם. פה זה עוד לא נכנס כל כך בארץ. זה מתחיל קצת. אני לא רק מעבד, אני גם כותב את הטקסטים, אני גם מלחין אותם ומנגן אותם - זה שיר שלי. אני מביא זמר שאני מאוד אוהב שאני רוצה שיבצע את השירים כי אני פשוט לא עושה את זה הכי טוב". לדבריו, "יש את זה גם קצת במוזיקה בארץ אבל אנשים כבר התרגלו ולא כל כך שמים לב לזה. עילי בוטנר למשל, או עידן רייכל שבשנים האחרונות כן שר אבל בעבר בעיקר היה בירכתי הבמה". "כילד היה לי חלום לעמוד על במה ולשיר והחלום נגוז", סיפר. "אבל פתאום כשהגעתי למוזיקה מהצד השני אמרתי וואלה אני כן יכול. אני לא מופיע לבד, אני תמיד מופיע עם עוד זמר. לבד אני לא אופיע כי אני לא מגדיר את עצמי כדי.ג'יי, שאני סתם אעמוד וארים את הקהל, אז המופע שלנו הוא משותף, הביחד הזה על הבמה - זה מה שעושה את השואו". לסיכום אמר: "אני מבחינתי רוצה להביא מוזיקה לכל בן אדם בארץ. לא אכפת לי מה הדת שלו ולא אכפת לי מה האמונה שלו. אני לא חושב שזה משנה. אם אני בא עם מוזיקה שיש בה ערכים טובים וזה אמור לעניין כל בן אדם. זה לא אמור להיות סקטוריאלי, שבגלל שאני חרדי אז רק חרדים שומעים".