התחלה// לפני 40 שנה, החמישי מתוך שבעה אחים ואחיות. בגיל שנתיים עבר עם משפחתו לראשון לציון, שם העביר את ילדותו. אבא// הרב ד"ר סא"ל במילואים פנחס איזק (75), בן לניצולי שואה, נולד במחנה עקורים בגרמניה וגדל בבת ים. במשך שנים רבות שירת ברבנות הצבאית. בעל דוקטורט בחינוך. "אדם מרשים מאוד. שנים נמצא בעשייה הציבורית. איש אמת. אני מדבר איתו כמה פעמים ביום ומתייעץ איתו כמעט על הכול. הוא אורים ותומים בשבילי". אמא// מיכאלה (72), נולדה בישראל להורים שעלו מווינה לפני מלחמת העולם השנייה. גדלה בתל אביב. דוקטור לפסיכולוגיה קלינית, "עשתה את הדוקטורט תוך כדי גידול שבעת הילדים. אישה חכמה ומרשימה. עושה הרבה חסד, מעבירה שיעורי תורה, יש לה ידע עצום, יודעת לכוון אותנו בצורה חכמה ואמא מסורה". זו ילדותי// "יש בי געגועים אינסופיים לראשון לציון של ילדותי. אני זוכר הרבה טיולים בפרדסים, חוף הים, המדרחוב, המון חברים כל הזמן. גדלתי בדור שלא היו פלאפונים ושיחקנו המון בחוץ, בטבע. חיינו בשכונה של עשרים משפחות, כמו יישוב בתוך עיר. ראשון לציון של שנות השמונים והתשעים הייתה מעצמה של אלפי משפחות דתיות לאומיות". בוכה על בגין// "סבא שלי היה שומר הראש של ז'בוטינסקי כשביקר בווינה, שמע את קריאתו לעלות ארצה ועלה. סבא, שהיה מהנדס בניין, היה ממתכנני גיא אוני. סבא אריה וסבתא דבורה היו לוחמים באצ"ל. כשמנחם בגין נפטר הם לקחו אותי ללוויה שלו. צעדנו עם ההמונים וסבא לא הפסיק למרר בבכי. כילד לא הבנתי בדיוק מי זה בגין וסבא סיפר על העשייה שלו". קדימה בני עקיבא// בוגר הישיבה התיכונית בראשון לציון. "בעיקר התעניינתי בכדורגל ובכדורסל ובתנועת הנוער". היה חניך בסניף מרכז של בני עקיבא ובהמשך שימש כמדריך בסניף רמת אליהו במשך שנתיים. "זה היה סניף עם אתגר חינוכי שסחף אותנו. אני מאמין שההדרכה עוזרת לעצב את האישיות ולגלות את עצמך ומעניקה את הכלים לכל נער להבין שהוא בעל יכולות להנהיג אנשים". לא תשכח// "אירוע שחקוק בראשי הוא איך כילד אמא אילצה אותי ואת אחי יוחאי לשבת ליד מקלט הרדיו האדום ולהאזין במשך שעות למשפט דמיאניוק. היא הסבירה לנו שזה חשוב, כדי שנדע מה קרה בעבר ונלמד לעתיד. מאז יש בי משיכה פנימית עמוקה ללמוד ולחקור את השואה". נושם עמוק// בתום לימודי התיכון פנה למכינה הקדם־צבאית קשת יהודה שברמת הגולן. "שנה קסומה ביותר. מלאה בירוק ובנוף ובצידה לדרך, בעיקר בתחום המנטלי. הוקסמתי ממפלי הגולן, המעיינות, הכנרת. עד היום יש לי פינה חמה בלב לרמת הגולן. פעם בכמה זמן אני מקפיד לנסוע לגולן, לשבת ליד מפל או נחל, לנתק את הפלאפון, לשתות כוס קפה ופשוט לנשום עמוק". צבא// שירת בצה"ל כלוחם בפלחה"ן גולני. "כשהתגייסנו היינו עצובים כי בדיוק הייתה הנסיגה מלבנון והיינו ממורמרים שלא תהיה לחימה בתקופת השירות שלנו. אבל חודשיים אחר כך פרצה אינתיפאדת אל־אקצא והכול השתנה בבת אחת". האינתיפאדה// "הארץ בערה, הייתה חטיפת שלושת החיילים מהר דוב, התפרעויות בוואדי ערה, ופתאום מקפיצים אותנו להר עיבל ולשכם. בתור חיילים צעירים הבנו שזה אירוע שהולך להתגלגל תקופה. לצד מסלול ההכשרה שלנו חווינו את האינתיפאדה בשיא העוצמה". נלחמים// "זו הייתה תקופה של לחימה אינסופית. בערב ליל הסדר היינו ברגילה והקפיצו אותנו לעשות מעצר בטולכרם. במוצאי החג היינו אמורים לחזור הביתה, אבל אז התחילו להגיע הדיווחים על פיגוע התופת במלון פארק בנתניה ומצאנו את עצמנו נוסעים לחטמ"ר בנימין, ומשם צועדים למוקטעה ברמאללה". במוקטעה// "זו הייתה החוויה אולי הכי קשה בחיים שלי. היינו עם ציוד של ארבעים קילוגרמים על הגב כל אחד מאיתנו, ירד מבול, המים הגיעו עד קו המותניים. נכנסנו לרמאללה לתוך היתקלויות לא קלות וכבשנו את מתחם המוקטעה. כשסיימנו שם המשכנו בצעידה עד הקסבה בשכם. זה היה רצף מתגלגל של פעולות יזומות, מעצרים כמעט כל לילה". גולנצ'יק// פעם חטף ריתוק לבסיס ונאלץ ללוות משאית צבאית מנהריה לירוחם. במהלך הנסיעה ישב וכתב את המאמר "להיות גולנצ'יק - להיות גולנצ'יק זה עבר הווה ועתיד וחלום התקווה". "שלחתי את המאמר למאיר עוזיאל והוא פורסם במדור השלולית בסופשבוע במעריב. עברו כבר עשרים שנה ועד היום כל מתגייס לגולני מקבל את הקטע הזה". מתחתן// בגיל 24 נישא לליטל, בת מגדל העמק. "היא הייתה סטודנטית להנדסה בטכניון ואני למדתי לתואר ראשון בתקשורת במכללת עמק יזרעאל. תמיד עולם התקשורת נראה לי מרתק ובעל השפעה עצומה, במיוחד אחרי ההתנתקות". החצי השני// ליטל (39), נשואים מזה 16 שנה. "אשתי היא כל עולמי, בפשטות. אדם רגוע ושקט שמקרין המון מנהיגות וחום. אני יודע שעיקר הברכה שלי הוא ממנה". הנחת// שישה. הבת הבכורה מיכל (13) ואז חמישה בנים: יהונתן (12), אריאל (10), אליה (8), מלאכי (6) ויהודה (3). "הפירות של האדם הם הילדים שלו. מאמין שכמה שיש יותר ילדים יש יותר ברכה בבית, יותר אור בבית". אקדמיה// כזוג צעיר גרו במגדל העמק ולמדו באוניברסיטה. באותן שנים כיהן כיו"ר ארגון הסטודנטים הארצי של המכללות בישראל. במסגרת תפקידו זה נבחר גם כחבר המועצה להשכלה גבוהה. "חשבתי שאעסוק בתקשורת, אבל אז חלה תפנית בעלילה והגעתי לתפקידים ולאתגרים אחרים במשרדי ממשלה". יועץ// שימש כיועץ מקצועי של גדעון סער כאשר כיהן כשר החינוך, ולאחר מכן כראש המטה המוניציפלי של סער כשר הפנים וכראש מטה במשרד הכלכלה כשראש הממשלה דאז בנימין נתניהו כיהן כשר במשרד. "תפקידים בעלי אחריות, אינטנסיביים ומשמעותיים מאוד". קח פסק זמן// לאחר שנים אינטנסיביות בשירות הציבורי לקח פסק זמן ועבר לתפקיד יו"ר המוסד לבטיחות ולגהות, תפקיד שבו כיהן במשך חמש שנים. "מדובר בתאגיד סטטוטורי שפועל לקדם את נושא הבטיחות בעבודה". לוד// בד בבד התמודד ברשימת הליכוד למועצת העיר לוד וכיהן כמעט שלוש שנים כמשנה לראש העיר יאיר רביבו, "תפקיד שואב עם אחריות גדולה". הפרעות// במסגרת תפקידו פעל בזמן המהומות בלוד בניסיון להשבת השקט לעיר והשבת המשילות. "אני חושב שהסיפור של לוד התחדד בחודש מאי האחרון. זו הייתה הפעם הראשונה שמצאנו את עצמנו באנרכיה אמיתית". הלינץ'// בפרעות הותקף בעצמו באלימות קשה תוך כדי ריאיון בשידור חי בגלי צה"ל. "כמה תושבים ערבים תקפו אותי בסלעים. נפגעתי בראש ובחזה היו לי חתכים מהזכוכיות. זה היה אירוע מטלטל". אחים אנחנו// "ברגע האמת מאות אנשים מכל הארץ נרתמו למעננו. אנשים אמרו 'אנחנו באים' והתארגנו בצורה מעוררת הערכה לתת יד ברווחה, בביטחון, בחינוך ובשיקום מבנים בעיר. זה היה מדהים. ההתארגנות ההתנדבותית שהייתה פה הצילה את העיר, פשוטו כמשמעו". צו השעה// "הפרעות הראו שיש הרבה מה לשפר בכל מה שקשור למשילות והוכיחו כמה חשובה ההתיישבות בלוד. אם עכשיו היו מצטרפות מאה משפחות יהודיות זה היה נותן בוסטר לכל העיר. העיר צריכה חיזוק משמעותי של משפחות יהודיות. הפצע עדיין מדמם. זה אירוע מכונן שהבהיר שהמשימה הלאומית הנוכחית של הציונות היא להתיישב בערים המעורבות. זה צו השעה". מנהל// מזה שלושה חודשים מכהן בתפקיד מנכ"ל משרד ירושלים ומורשת. "אני קם כל בוקר ואומר לקב"ה תודה. להיות מנכ"ל של משרד כזה זה אומר שיש לך יכולת להוביל דברים שקשורים לשורשים של העם היהודי וזו זכות אדירה בשבילי". רק ירושלים// "זה להיפגש עם אינסוף ארגונים ואנשים שפועלים וחושבים רק על טובת ירושלים. יש מחויבות של כולם, של השר אלקין ושל ראש העיר ליאון, למען קידום ירושלים". מורשת// "המשימה היא לבנות, לפתח ולקדם אתרים שקשורים להיסטוריה של העם היהודי. זה תפקיד עם המון ערך ומשמעות. אתה מבין שכל העשייה שלך עושה טוב ברמה הערכית והלאומית". רואה להם בעיניים// "כשאני נמצא במערת צדקיהו, בכותל או בקבר רחל אני רואה את העיניים של סבא וסבתא שלי מסתכלות עליי וזה מרגש. המטרה שלי היא לעשות ככל האפשר כדי ליצור ערך ותוכן של זהות לאומית יהודית ושכל יהודי יוכל להתחבר מקרוב ומרחוק לירושלים ולאתרי המורשת". אם זה לא היה המסלול// "הייתי הולך לתפקיד בתקשורת או ללמוד בכולל". במגרש הביתי: בוקר טוב// משכים בשעה שש והולך לתפילת שחרית. לקראת שבע מעיר את הילדים, לוקח אותם למוסדות החינוך ויוצא לעבודה. יום העבודה אינטנסיבי וכולל ישיבות, פגישות, דיונים וסיורים. הביתה חוזר לקראת שמונה בערב. דף יומי ושניים מקרא. לא מחמיץ כוס קפה של סוף היום עם אשתו ליטל. לישון הולך אחר חצות. פלייליסט// אביב גפן, שלמה ארצי, זוהר ארגוב. השבת שלי// "שבת זה השפיות והיא מוקדשת רק למשפחה. תפילות, שלוש סעודות, שרים את כל השירים, לומדים יחד, גן שעשועים וכמובן שנ"צ חובה". דמות מופת// ארז גרשטיין הי״ד. תת אלוף בצה"ל, מפקד יחידת הקישור ללבנון. נהרג ממטען צד בלבנון. "לוחם, מנהיג ומודל לחיקוי". מפחיד אותי// "אני לא מכיר את המילה פחד". משאלה// "להפסיק עם השיח האלים והמאשים שיש פה בכל תחום ובכל נושא". כשאהיה גדול// "להתמסר רק לילדים ולנכדים. זאת בריאות הנפש. כל השאר זה בונוס". לתגובות : rivki@besheva.co.il