יחסי שוכר ומשכיר ידועים כמורכבים במקרים רבים. כזה היה המקרה של גבריאל סטרוק שהתגורר עד לאחרונה בשכירות באחד מיישובי בנימין. בעקבות חילוקי דעות בנוגע למועד סיום השכירות בפועל, ביקש המשכיר לברר את הסוגיה בבית דין רבני לענייני ממונות בראשות הרב ניר אביב. "לא האמנתי בזה בשלב הראשוני", מודה סטרוק. "הייתי חדש ביישוב, פחדתי שלדיינים יש אינטרס להגן על המשכיר. אבל נוכחתי לדעת שבדיוק להפך. היה דיין שהכיר אותו והוא אמר זאת בתחילת הדיון, אבל לא הרגשתי שזה השפיע על המקרה עצמו. ההכרעה שלהם במקרה שלנו הייתה סבירה. הטיפול היה מהיר מאוד, במיוחד ביחס לשאר האפשרויות. בתוך כמה שבועות סיימנו את התהליך. בבית משפט רגיל דיון כזה היה יכול להימשך שנים". גם איתי גלעד הופתע לטובה מטיפול מהיר ויעיל של בית הדין לענייני ממונות. שלוש שנים קודם לכן בחור ישראלי שעובד איתו ומתגורר בסין העניק שירות לתושב ישראל. בין השניים הייתה אי הסכמה ולבחור מסין נגרם הפסד ממון. "הבחור מסין ניסה לדבר איתו כמה פעמים והשיחות הגיעו לטונים מאוד לא נעימים", מתאר גלעד. "בגלל שהישראלי הוא אב שכול, הבחור מסין נמנע מנקיטת הליכים והיה אובד עצות. שאלתי אותו אם הוא פנה לבית דין. הוא שאל אותי 'מה זה בית דין?'. הסברתי לו מה זה ואיך זה עובד, אבל הוא חשב שזה חסר סיכוי. שאלתי אותו אם הלקוח הישראלי הוא אדם דתי. הוא ענה שכן, ואפילו גבאי בית כנסת. אמרתי לו שבטוח שיסכים להגיע לבית דין. פניתי לישראלי והצגתי את עצמי כמגשר. הוא נענה בשמחה וקיבל על עצמו לציית לפסק של בית הדין". הישראלי הגיע לדיון בבית הדין. גם גלעד הגיע ואיתו על קו הטלפון הבחור בסין. "כל צד הציג את טענותיו. הבחור מהארץ היה מאוד נסער והדיינים היו צריכים להרגיע אותו. בית הדין קיים דיון ארוך בנושא, היות שהיה מדובר בסוגיה מורכבת. אחרי שבועיים התקיים דיון נוסף. לאחר מכן, בתוך שבועיים נסגרה הפרשה שהייתה תקועה במשך שלוש שנים. אף אחד לא קיבל את מה שביקש, ולמרות זאת שני הצדדים יצאו מרוצים. בבית המשפט מהלך כזה היה לוקח שנים וגם עולה הרבה כסף. הרגשנו שהמטרה הייתה לתקתק את התיק ושהדברים יתיישבו על ליבם של שני הצדדים כך שיוכלו לשים את הפרשה מאחוריהם. עם אותה החלטה בבית משפט זה לא היה קורה". מהפכה רדיקלית בדרך נעימה שני מקרים אלו הם מדגם מייצג מתוך הפעילות של 'לכתחילה' - מערך בתי הדין לממונות, ארגון המאגד בתי דין לממונות בישראל הדנים על פי תורת ישראל. "המטרה שלנו היא לחבר את הציבור מחדש אל משפט התורה", מתמצת את החזון הרב יצחק זאגא, יו"ר 'לכתחילה'. הארגון הוקם על רקע פסיקת בג"ץ לפני יותר מעשור שבה נאסר על בתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות, גם אם שני הצדדים מעוניינים בכך. "שישים שנה זה היה טוב ופתאום בג"ץ החליט שזה אסור. מדובר בצעד נוסף במאבק על דמותה היהודית של מדינת ישראל". מה שנותר הם בתי הדין הפרטיים, כמו 'ארץ חמדה', שנותנים שירות למעוניינים בכך. מטרת הארגון היא הקמת מערך ארצי של בתי דין לממונות בפריסה ארצית. כיום מערך בתי הדין של 'לכתחילה' כולל 35 בתי דין לממונות בכל רחבי הארץ. הגשת תביעה בבית הדין הרלוונטי נעשית באופן פשוט באמצעות אתר האינטרנט. "בשבוע האחרון פתחנו שלושה בתי דין נוספים בלוד, ברמלה ובגליל התחתון ואנחנו שואפים לזמינות בכל עיר ויישוב. אנחנו פונים גם לציבור המסורתי שמביע הרבה מאוד התעניינות במערך הזה. שמו של הארגון מעיד על כך שאנחנו מסרבים להשלים עם המציאות הנוכחית של בדיעבד, אלא שואפים לכתחילה. עם כל הכבוד לבג"ץ, אנחנו כציבור יכולים להחליט על פי חוק הבוררות לפנות לבתי דין של תורה. זאת הדרך שבה אנחנו יכולים לשנות את המשוואה בנושא המשפט במדינת ישראל", קובע הרב זאגא. פרט להקמת מערך ארצי שזמין לכל דכפין ועובד בתיאום, המהלך נועד לחבר את הציבור למשפט הישראלי המקורי. "בתי המשפט כיום דנים על פי המשפט הטורקי והמשפט הבריטי. אנחנו רוצים לקרב את הציבור למשפט העברי. לגרום לו להבין שאי אפשר לקטר על בג"ץ שהורס את אופיה היהודי של המדינה ואז ללכת להגיש תביעה אזרחית בבית משפט השלום. בית משפט השלום הוא הקומה הראשונה בפירמידה שבראשה יושב בג"ץ. אנחנו לא יכולים לוותר על משפט התורה ולהסתפק במשפט הטורקי והאנגלי, שהפכו אותו כאילו לישראלי, בשעה שמשפט התורה הוא הישראלי המקורי". הרב זאגא מודע לכך שהפנייה לבתי דין לענייני ממונות אפשרית רק במקרה שבו שני הצדדים בוחרים בכך, מה שמונע הגעה לבית הדין בחלק גדול מהמקרים. "זה היופי ברעיון של 'לכתחילה'. הוא מציע את המהפכה בדרך עדינה ונעימה, אף על פי שהיא מאוד רדיקלית. כלומר, זה בהסכמה. אבל כשמגיעים, מגלים שתיקים נגמרים תוך שלושה חודשים ולא תוך שנתיים־שלוש. יחס מסביר פנים הרבה יותר מאשר בבית משפט אזרחי, יעילות ושקיפות. קיבלנו על עצמנו סטנדרטים שההלכה לא מחייבת, כמו למשל פסקי דין מנומקים בכתב והקמת בית דין לערעורים, כל זה כדי שגם הציבור המסורתי ירצה לבוא לדון בבתי הדין לממונות. במצב של הדיקטטורה השיפוטית שאנחנו חיים תחתיה היום, זה החלון היחיד לשינוי השיטה. לכן טוב שהדברים נעשים בהסכמה, זה מאפשר לציבור להתבונן ולבחור. ברגע שמערך 'לכתחילה' יטפל בעשרת אלפים תיקים בשנה, סוגיית המשפט במדינת ישראל תשתנה מהקצה אל הקצה. יהיה ברור לכולם שמשפט התורה חי וקיים ושאפשר, חשוב והכרחי להתנהל על פיו". כחלק מהמטרה ליצירת שקיפות ויעילות, החל מהלך נוסף של מחשוב בתי הדין, "דהיינו שכל בתי הדין יעלו על תוכנה אחת לניהול תיקים. המחשוב הזה ינגיש את השירות לציבור הישראלי שיוכל לתקשר עם בתי הדין ישירות, לבד מהדיונים עצמם שיהיו באולם בית הדין. כך נוכל לקרב את הציבור הרחב כמו גם את ציבור עורכי הדין, שיראו שמדובר בשירות יעיל ומסביר פנים. כל הגישה היא להעמיד מערכת משפט בסטנדרט הגבוה ביותר". יש לבית הדין שיניים במקרה שהצד שהפסיד מסרב לקיים את הפסק? "הדיון לא מתחיל לפני ששני הצדדים חותמים על שטר בוררות. יש תהליך מאוד קצר של אישור פסק בורר בבית המשפט. אבל בית המשפט לא בודק מחדש את הטענות לגופו של עניין, אלא מאשר מחדש של הפסק של הבוררים ומאותו רגע אפשר ללכת עם פסק הדין להוצאה לפועל". פסיקת בג"ץ הפילה את האסימון אב בתי הדין של 'לכתחילה' הוא הרב ניר אביב, ר"מ בישיבת ההסדר בכוכב יעקב, ראש כולל דיינות בישיבת הכותל ומשמש כאב"ד לענייני ממונות בשני המקומות. "בבית הדין של ישיבת הכותל מתנהל כעת תיק מורכב בנושא תיווך נדל"ן, שבו הצדדים דנים על 14 מיליון שקלים", הוא ממחיש את סדר הגודל של התיקים המגיעים לפתחו. מה שהפיל אצלו את האסימון בנוגע לצורך בהקמת מערך של בתי דין לממונות היה פסיקת בג"ץ שניתנה לפני כמה שנים ולפיה אף על פי שאישה בגדה בבעלה הוא מחויב לתת לה חצי משווי הדירה שירש מההורים שלו, אחרת מדובר בפגיעה בחירות האדם על גופו, מה שמכונה "בג"ץ הבוגדת". "כששמעתי את זה הבנתי את הכוח הגדול שיש לבג"ץ. באותו לילה לא הצלחתי לישון ושאלתי את עצמי מה אני יכול לעשות במקום רק לקטר על המצב". הרב אביב הצטרף אל הרב זאגא ואל שאר יוזמי המהלך - רב היישוב בית אל הרב אריאל בראלי, הרב עדו רכניץ, מראשי מכון משפטי ארץ, והרב ברוך פז - להקמת מערך בתי הדין של 'לכתחילה'. הצעד הראשון שלו בנושא היה לאגד את כל הכוללים לדיינות בציבור הדתי־לאומי, אותם הוא הזמין יחד עם אבות בתי הדין לכנס יסוד בישיבת הכותל. "הגיעו מרמת הגולן בצפון ועד באר שבע בדרום. חברי הכוללים יחד עם דיינים מכובדים ישבו במשך שעות על נהלים של בתי הדין שיהוו מעין חוקה, כמו למשל האם צריך לשלוח את הטענות בכתב, האם אפשר לקיים דיון בזום, צווי מניעה וכדומה – כדי שהציבור ועורכי הדין ייתנו בנו אמון". כחלק מתפקידו כאב"ד, אחראי הרב אביב על הכשרת הדיינים. "נקודת המוצא שלי הייתה שלא יכול להיות שהדיינים לומדים רק חושן משפט. אומנם זה הבסיס, אבל הם חייבים להיות בעלי ידע רחב בתחומים נוספים. אם אנחנו רוצים שהם יהיו רלוונטיים מבחינת הציבור בשנת תשפ"ב, חשוב שהם יבינו את המציאות. מה זה זכויות יוצרים, איך עובד רישום בטאבו, חוק החברות, חברה בע"מ וכדומה. את כל הדברים האלה הם צריכים לדעת. אחרת איך נהיה אלטרנטיבה ראויה?". בחנוכה האחרון התקיים יום עיון שעסק בשלל נושאים, וביניהם ניתנה שיחה מפי השופט בדימוס בן ציון גרינברגר. השופט גרינברג הסביר לאברכים ולדיינים על חוק הבוררות וכיצד כדאי להתנהל כדי שפסק הדין לא ייפסל בבית המשפט. "ערכנו סקר אינטרנטי כדי לבדוק מדוע אנשים לא פונים לבתי דין לממונות. אנשים כתבו שהם רואים חשיבות גדולה בהחזרת דין התורה, אך מצד שני הם לא באים כי הם חושבים שאין לזה שיניים". פרט להכשרה עצמה מקיימים למען האברכים בכוללי הדיינות גם סדנאות של פרקטיקה בכתיבת פסק דין, ניהול דיון בשעת משבר וסטאז' בבתי הדין הפעילים. "כיום יש בקבוצה יותר משישים אברכים בכוללים לדיינות", מציין הרב אביב. "רק מי שסיים את לימודי חושן משפט, קיבל תעודה מהרבנות הראשית וסיים את ההכשרה שלנו יכול לבוא להיות דיין אצלנו", הוא מדגיש. לצד עשרות בתי הדין הפעילים מחזיק הרב אביב עשרות אברכים בעלי כושר לדיינות, בעיקר מישיבת מרכז הרב, שמוכנים להגיע לכל מקום בארץ כדי להשלים הרכבים במקרה הצורך. שרי המשפטים תמכו בבתי הדין "עצם ההתדיינות בדין תורה הוא דבר טבעי. היה ראוי לעם ישראל כולו לדון על פי דין תורה", קובע הרב נחום רקובר, פרופסור אמריטוס למשפט באוניברסיטת בר אילן והמשנה ליועץ המשפטי לממשלה לשעבר, מחשובי חוקרי המשפט העברי. "המציאות שבה מכריחים אדם בניגוד לאמונתו ובניגוד לדתו להתדיין לפי בית דין שאינו דין תורה אינה עומדת בקריטריונים שמקובלים היום בחברה, שאף מעוגנים בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. יש בזה משום פחיתות כבוד לאדם שכופים עליו אמונות והתדיינות שלא לפי דתו ואמונתו". "עד לפסיקת בג"ץ לפני כעשור, בתי הדין הרבניים חידשו הרבה דברים בחברה ובכלכלה הישראלית. במאות פסקי הדין שהם נתנו הם פיתחו את רעיונות המשפט העברי בזיקה למציאות העכשווית", הוא מתאר. "בתי הדין הפרטיים לענייני ממונות שקמו ביישובים רבים ומשתכללים מיום ליום הם כלי יקר ששרי המשפטים בעבר סברו שראוי לתת לו מעמד ממלכתי, אבל לכלל מעשה זה לא הגיע. בתי המשפט אינם עומדים בעומס ובתי הדין יכולים להקל עליהם בכך שחלק מהציבור יתדיין אצלם. זה היה חוסך הרבה זמן וכסף, אבל הדבר הזה לא נעשה". פרופ' רקובר מציין כי כיום חוק יסודות המשפט מחייב את בתי המשפט להתחשב במשפט העברי בכל שאלה משפטית שאינה כתובה בחוק. "אך הדברים לדאבוננו לא הביאו בכנפיהם בשורה, משום שרוב השופטים בוחרים שלא להסתמך על דין התורה. השופטים אינם מודעים לכך שבמשפט העברי נמצאים הפתרונות לכל בעיות השעה ואינם מכירים את הפתרונות הללו. לצערנו לא נעשות מספיק השתלמויות כדי שהשופטים ילמדו את המשפט העברי, שיידעו ליישם הלכה למעשה את הוראות החוק המחייבות את השופטים להזדקק למשפט העברי בכל שאלה משפטית שאין לה תשובה בחוק. מאידך, צריך להגביר את הרצון והתודעה של הציבור למשפט העברי, שיש בו את כל התשתיות לחברה צודקת וישרה שאיכות החיים בה הרבה יותר טובה והגנה על החיים, הכבוד והפרטיות. כל אלה רעיונות יהודיים שהיהדות הביאה לעולם".