ברחבי הארץ מתקיימים היום עשרות שיעורים ובהם כ-300 משתתפים, בתכנית שמובילה את הלומדים ממקורות ההלכה אל הפסק בחיי היום יום אדם איבד ארנק וחיפש אותו בקדחתנות. צר היה לו על האבדה, ומה רבה היתה שמחתו כאשר מישהו החזיר לו את הארנק. המאבד רצה לזכות את המוצא בפרס, אבל המוצא העדיף את זכות המצווה, והסיפור כמעט נגמר. אלא שלאחר כמה דקות הרגיש המאבד שמישהו מנסה לכייס אותו, וכשהסתובב לראות מי הגנב גילה לתדהמתו את המוצא הישר. מה זה? הוא שאל נדהם, "עבודה זו עבודה", השיב הגנב ללא היסוס. במשל הזה השתמש הרב ישראל סלנטר כדי להמחיש עד כמה משונה העובדה שאנשים עושים הפרדה מלאכותית בין הקוד הדתי שהם אמונים עליו בין כותלי בית המדרש לבין התנהלותם בחיי המעשה, בעבודה ובבית. הרב בן ציון אלגזי, ר"מ בישיבת 'כרם ביבנה' ומלמד במכללת 'אורות ישראל', טוען שפעמים רבות ההפרדה הזו בין הרמה התורנית-אמונית לרמת קיום ההלכה נובעת מחסרון ידיעה. את הדברים שהמחיש הרב ישראל מסלנט במשל הוא יכול להמחיש בסיפורים אמיתיים: "נכנסתי לבית כנסת בשבת אחר הצהריים וראיתי יהודי לומד מסכת זבחים בעיון גדול, ותוך כדי לימוד הוא מתקן את משקפיו שנשברו ועובר על איסור שבת". כדי לסייע לאנשים לשמור תורה ומצוות כהלכה הוא הקים את מכון 'צורבא מרבנן', מכון גבוה להנחלת לימוד הלכה למעשה, שמעניק לקבוצות לומדים ברחבי הארץ הזדמנות להעמיק בהלכה למעשה. הלימוד נערך פעם בשבוע ומחולק לשני שלבים: בשלב ראשון לומדים בחברותות מתוך חוברת מקורות, ובשלב שני מאזינים לשיעור שמועבר על-ידי רב מוסמך. הלימוד עוסק רק בנושאים שרלוונטיים לימינו. על המלחת בשר, למשל, לא לומדים שם, ועל הכשרת מיקרוגל שנטרף כן. קהל היעד של התכנית הוא אנשים מהציבור התורני, בעיקר בוגרי ישיבות הסדר, שרוצים לקיים מצוות כהלכתן אבל לא תמיד יודעים בדיוק איך. סמיכה לבעלי בתים הרעיון ללמד הלכות מעשיות לבעלי בתים התעורר בעקבות פניה של גאל גרינוולד, המכהן היום כמזכ"ל בני עקיבא העולמי, אל הרב אלגזי. "הוא פנה אלי ואמר: 'למדתי בישיבה, אבל הלכות שצריך לקיים בבית אני לא תמיד יודע איך לעשות. אני רוצה שתלמד אותי ותיתן לי 'סמיכה לבעל'בת (בעל בית)'. אמרתי לו שבסדר, נלמד, אבל לעצמי חשבתי: למה שאני אעשה את זה רק בשבילו?" הסתבר שגאל גרינוולד הביא לידי ביטוי צורך שקיים אצל רבים, כפי שמסביר הרב אלגזי: "אני ראיתי מצב שבו אנשים שלמדו בישיבה תיכונית ובישיבות הסדר קיבלו בישיבות חמימות, אווירה ישיבתית ולימוד בעיון, אבל בסופו של דבר רובם יצאו מהישיבה כמעט בלי כלים הלכתיים לבניית הבית שלהם. הם אולי מוכנים לחיים מבחינה השקפתית-אמונית, אבל לא מבחינה הלכתית. "כך נוצר מצב שאנשים דתיים ותורניים שעוסקים במקצועות חופשיים אינם יודעים איך להתנהל בחיי יומיום: משא ומתן, שבת, טהרת משפחה. כשהם יוצאים מהישיבה אל החיים הם למעשה עוברים על המון איסורים, בגלל חוסר ידיעה או הבנה". זה לא נשמע כל-כך טוב. בוגרי ישיבות לא יודעים לחיות חיי הלכה? "זה באמת לא נשמע כל-כך טוב, אבל צריך להקים פה איזה קול צעקה. אולי באיזשהו מקום אנחנו מפספסים את הלימוד הישיבתי אם אנשים לא יודעים ליישם הלכה בביתם. לומדים הרבה מאוד גמרא בעיון, אבל לא בנו שום תכנית מסודרת לגבי הלכה למעשה. אפילו ישיבות שלומדות בסגנון של 'לאפוקי שמעתא אליבא דהילכתא' לא מגיעות להיקף מספיק של הלכות מעשיות, יש תחומים שלא מגיעים אליהם. "אגב, גם בישיבות החרדיות אין תכנית לימוד הלכה באופן מסודר. יוצאים מהישיבות כאן בורים חסידים או חסידים בורים, אבל באמת חז"ל אמרו כבר שאין בור ירא חטא ולא עם הארץ חסיד. הרי אדם שהולך להיות טכנאי מחשבים או חשמלאי עובר קורס מעשי במשך תקופה ארוכה, אז כיצד שאדם מקבל על עצמו לשמור תורה ומצוות לא לוקח קורס אחד כדי ללמוד בצורה מסודרת מה הוא צריך לעשות? "אנחנו מדברים על אנשים שמחוברים לעולם של תורה. רבים מהם ממשיכים לקבוע עתים לתורה גם אחרי צאתם מישיבת ההסדר ולומדים למשל דף יומי, אבל לא הלכה. והרי אין לקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה". כדי שלא יהיו טעויות, נדגיש: המכון טינו מתכוון לחולל מהפכה בסדר הלימוד בישיבות. הרב אלגזי עצמו הוא בוגר ישיבת 'נחלים' ו'כרם ביבנה', ואחרי ארבע שנות שליחות באנטוורפן שבבלגיה הוא שב לארץ כמלמד ב'כרם ביבנה' בשיטה הרגילה. המחשבה היא שצריך להשאיר את הלימוד הישיבתי עיוני כמות שהוא, ומתוך הלימוד העיוני להגיע גם אל הצדדים המעשיים, כך שתהיה הפריה הדדית בין הלימוד העיוני למסקנות ההלכתיות. בדרך כלל, לימוד ההלכה שמתבצע היום ברוב הישיבות שבהן בחורים קובעים לעצמם זמן קצוב ללמוד 'משנה ברורה' על הסדר לא מספיק מובנה ומסודר, לא מספיק רלוונטי למציאות ימינו ולא מספיק מחובר ללימוד הסוגיות בגמרא. צריבת גחלת החכמים 'צורבא מרבנן' הוא ביטוי ארמי שמקורו בתלמוד, ומשמעותו המילולית היא צרוב באש תלמידי חכמים, כך לפחות משער אבן שושן במילונו. במשמעות רחבה יותר זהו כינוי למעמד ביניים של אנשים שאינם תלמידי חכמים אבל הם קרובים במדרגתם לתלמידי חכמים ורחוקים מדרגת עמי ארצות. מכון 'צורבא מרבנן' מנסה להביא אנשים בדיוק לדרגה הזו. תכנית הלימוד של המכון יצאה לדרך באלול תשס"ג, בשיעור בשכונת רחביה בירושלים, ואחר-כך גם בגן יבנה, בגבעת שמואל, ברעננה ובבית שאן. בירושלים נוספו קבוצות גם בקריית משה ובהר נוף, קבוצות נפתחו גם בפתח תקווה, בית שמש, בעינב, במעלה אדומים ובקיבוץ יבנה. בכמה מקומות נוספים יש התעניינות רצינית, ובעזרת ה' עומדות להיפתח עוד קבוצות לימוד. שמעה של התכנית הגיע גם מעבר לים, בהאזנה לשיעורי הרב אלגזי באינטרנט ובקרוב באמצעות קבוצות לימוד. בשלב ראשון מדובר על ייסוד קבוצות לימוד בפריז, בסאן פאולו שבברזיל ובאנטוורפן שבבלגיה. גם בחורים מהישיבות 'כרם ביבנה' ו'מעלה אפרים' ומהישיבה התיכונית 'דרכי נעם' בפתח תקווה הצטרפו לתכנית. איתי שהם, מנכ"ל המכון, מעריך שבסך הכל לומדים בתכנית מעל ל-300 לומדים מדי שבוע, ועוד היד נטויה. בכל מקום שבו התגבשה קבוצת לומדים ישנו רב שמעביר את השיעור ורכז שאחראי על הפן הטכני של ארגון המקום, הודעות על מועד השיעור ועוד. מעבירי השיעורים הם רבנים מוסמכים שעומדים בקשר רצוף עם הרב אלגזי. בנשיאות המכון עומדים הרב מרדכי אליהו והרב יעקב אריאל, שגם מעורבים בנעשה. התכנית נהנית מתמיכתם של רבנים נוספים, כמו למשל הרב אשר וייס, אב"ד לדיני ממונות בירושלים, שמכיר בחשיבות הלימוד בתכנית ומגיע מדי כמה חודשים להעביר שיעור ללומדים. רבנים נוספים מוזמנים להרצות כמומחים בתחומם. למשל: הרב ישראל רוזן בענייני הלכה וטכנולוגיה, הרב ויטמן בענייני כשרות הרב ויא בהלכות תולעים. חוברת המקורות, שנערכה על-ידי הרב אלגזי בסיועם הרב ציון לוז, הרב אהרון פרידמן ורבנים ואברכים נוספים מישיבת 'כרם ביבנה', נשלחת לכל קבוצת לומדים על-פי הזמנה באמצעות נועה, המזכירה המסורה של התכנית, ובגיבוי הטכני של ישיבת 'כרם ביבנה'. מהמשתתפים נגבים דמי השתתפות. זה נובע מכורח או מתפיסת עולם ? הרב אלגזי: "זו סוגיה מורכבת, כי אנחנו לא רוצים למנוע אנשים מלבוא בגלל התשלום. מצד שני, ההשקעה היא עצומה ויש לא מעט עלויות, ואנחנו צריכים להחזיק את עצמנו. לכן, אנחנו מבקשים שמי שיכול ישלם כפי יכולתו. מעבר לצורך, יש יתרון לכך שאדם משלם, כי זה יוצר תחושת מחויבות לתכנית". לימוד חי של הלכה יבשה למה אנשים לא אוהבים ללמוד הלכה? הרב אלגזי: "כי זה לימוד יבש, אין בו עומק ופילוסופיה, יש בו הרבה דברים שצריך לקבל אותם כמו שהם. זה גם מחייב את האדם, ותופס מקום בחיי היומיום". גדעון פוסטיק, עובד בכיר בהיי טק ומהמשתתפים הקבועים בשיעור בגבעת שמואל, לא חוסך שבחים מהרב אלגזי בעניין רענון היובש שבלימוד: "אי אפשר להגזים בתיאור יכולתו של הרב אלגזי להעביר את הדברים בצורה מרתקת ועשירה, ולפעמים אפילו בהומור. הוא הופך את הדברים לחיים ומעניינים ביותר". פוסטיק מוסיף סיבה נוספת לעניין בשיעורים: "אני חושב שכאנשים שמורגלים בלימוד, היינו מתקשים לקבל את ההלכה הפסוקה בכפית. אבל כיוון שדרך המקורות אנו רואים את השתלשלות ההלכה מן הגמרא ועד לפוסקי דורנו, זה מעניק פרספקטיבה רחבה יותר וגם תוספת עניין בלימוד". פוסטיק מבהיר על איזה צורך נותנת התכנית מענה: "כאנשים דתיים, נדמה לנו באיזשהו מקום שאת החינוך ההלכתי שלנו סיימנו בשלב די מוקדם בחיים, מי בישיבה תיכונית ומי בהסדר. אבל הרבה דברים אנחנו לא יודעים. לא מדובר על סיטואציות אקזוטיות שאנחנו לא יודעים לפסוק בהן, אלא על דברים פשוטים של יומיום שיש בהם הלכה פסוקה, ואנחנו פשוט לא יודעים ועושים טעויות. את הזמן שאנחנו כן מצליחים להשקיע בתורה אנחנו משקיעים בלימוד דף יומי, עיון או מחשבה, ומסתבר שעבור רבים ה'מצוות שאדם דש בעקבו' הן חלק גדול מהשולחן ערוך. "אז אני לא אומר שמי שנכנס ל'צורבא' יהיה תלמיד חכם, אבל הוא יהיה מודע להלכות, לבעיות, איך לעקוף את הבעיות ומתי לשאול תלמיד חכם. במקום כמו גבעת שמואל יש המון אופציות לשיעורים, ואנשים יכולים להעביר שבוע שלם שבו כל ערב הם בשיעור אחר. אבל אם יש מישהו שצריך לבחור רק שיעור אחד בשבוע, הבחירה הנכונה לדעתי היא בשיעור של ה'צורבא', כי אני מתקשה לראות מישהו חי חיי תורה כמו שצריך בלי שהוא משקיע זמן קבוע ללימוד ההלכה". מהלימוד נגזרים שינויים שצריך לבצע באורח החיים, וזה לא תמיד נוח. "באמת אני שומע לפעמים אנשים אומרים, חצי בצחוק: 'אני לא רוצה ללכת, יש דברים שאני לא רוצה לדעת'. אבל מה שמי שהולך בקביעות מגלה הוא שזה בסדר לדעת, גם מגלים שהידיעה מגבירה את המוטיבציה לקיים וגם מגלים שהשד לא נורא כל-כך. ברגע שיודעם את הפרטים, יודעים גם בקלות איך ליישר את אורחותינו". הרב אלגזי, לא מוטב שיהיו שוגגים? "זה לא נאמר על דברים מדאורייתא, אלא רק מדרבנן, דאורייתא חייבים לדעת" גם פרופסור פריש, פרופסור לתנ"ך באוניברסיטת בר-אילן, אינו חוסך שבחים מהשיעור: "מזה שנים שאני זוכה ללימוד מגוון של שיעורי תורה, כולל ב'כולל יום שישי' שבו אני לומד 13 שנה, ובמקביל יש לי הזכות ללמוד בדף היומי. הייחוד של השיעור הזה הוא הלימוד מן המקורות אל המעשה ואל החיים. בסופו של דבר אדם מרגיש שהוא יוצא עם מטען שלם". האם לימוד חברותות מתוך דפי מקורות ממוקדים לא נראה קצת משעמם למי שמורגל בלימוד? פרופסור פריש: "בדיוק הפוך, בשיעור רגיל אדם פסיבי, לכל היותר שואל שאלות, כאן הלימוד הוא אקטיבי. אתה עצמך לומד עם חבר, מתמודד עם המקורות, מפצח את הנושא ובסוף שומע שיעור של הרב ששופך אור על הדברים. אופן ההעברה של השיעור על-ידי הרב אלגזי הוא ממש מרתק". הלומד על מנת לעשות הדגש הוא על לימוד למעשה, ולפיכך נוגעים בסוגיות אקטואליות, כמו שימוש במסנן מים בשבת, שיכולות להיות בו בעיות של הפעלת מערכת חשמלית וגם בעיות של איסור בורר, סוגיות כמו סיר מיוחד לטשולנט, שאותו פשוט הביאו לשיעור, או סוגיה של אכילת ג'לטין לסוגיו. חלק מהסוגיות לא היו אקטואליות כאשר הלומדים ישבו בין כותלי בית המדרש, וחלקן היו אקטואליות אבל לא רלוונטיות לחיי הלומדים עצמם. מרדכי מאיר למד בישיבה התיכונית 'חורב', בישיבת ההסדר בשעלבים, ואחר-כך בכולל באוניברסיטת בר אילן, במקביל ללימודים לדוקטורט בתלמוד. היום הוא לומד בשיעור ה'צורבא מרבנן' בגבעת שמואל: "אני חושב שככל שנכנסים לחיים נתקלים ביותר סוגיות מעשיות, שבזמן שישבנו בבית המדרש הם לא היו חלק מחיי היומיום שלנו. סוגיות ממוניות למשל, לא באמת מובנות עד שלא נתקלים בעולם העסקי, שהוא מלא ויזות, הסכמים וריביות. "זה לא אותו דבר כשאתה לומד בישיבה נושא באופן תיאורטי, מבלי שאתה חווה אותו אישית. כאן יש לימוד מאוד מעמיק. לא לומדים רק את השורה התחתונה, אבל מגיעים גם לדברים הכי אקטואליים. בעולם המודרני דברים כל הזמן מתחדשים, וצריך לדעת להתמודד איתם ולהבין אותם. כשאדם מתארח בבית מלון בשבת, הוא נכנס לחדר והאור נדלק אוטומטית, הדלתות נפתחות, יש המון בעיות שמתחדשות. גם בבתי חולים יש התמודדויות ייחודיות. הפתרון הוא לא להפסיק להיות איש עסקים או רופא, אלא לעשות את זה לפי ההלכה, בצורה הכי יעילה". יש הבדל מהותי בין אופן לימוד ההלכה באקדמיה לאופן הלימוד בשיעור ה'צורבא מרבנן'? מאיר: "הלימוד האקדמי לא מתיימר לעודד אנשים לבצע את הדברים למעשה, כמו האמרה שלפיה מתמטיקאי לא מתיימר להיות משולש, ואילו ב'צורבא' המטרה המוצהרת היא ליישם. זה לא לימוד של מגדל השן, אלא לימוד לשם תועלת מעשית". הרב אלגזי יודע לספר על מקרים שבהם השינויים שנדרשו מאנשים בחיי היומיום היו משמעותיים ביותר. בוגר ישיבת הסדר ניגש אליו ואמר שלאחר לימוד הלכות בשר וחלב הוא מגלה שחלק מהמטבח שלו טרף... אחרי שיעור בהלכות בורר בשבת אמר מישהו שהוא כנראה פסול לעדות, כיוון שהוא מחלל שבת בעוברו על איסורי בורר דאורייתא. אנשים שמעסיקים עובדים זרים גילו שהם מסובכים בבעיות של בישולי עכו"ם, בעיות שאפשר לעקוף די בקלות אם רק יודעים שיש בכלל בעיה. שיעורים הטרוגניים לחלק מהשיעורים החלו להצטרף גם נשים כמאזינות, ובשכונת הר נוף נפתח שיעור לנשים בלבד. אחרי הכל, המטבח הוא הממלכה שלהן, כך שחלק נכבד מההלכות הקשורות בו נוגע בעיקר אליהן, ובכלל הן הרי עיקר הבית בעוד כמה מובנים, אז איך אפשר לא לשתף אותן בידיעת הלכות שהן לעתים נחלתן בלבד? ישנם גם זוגות שמדווחים על שיפור בשלום בית מאז ההשתתפות בשיעורים. כמות הוויכוחים המעשיים בבית פחתה לאין שיעור מאז שהבעל יודע באמת מה צריך לעשות, וכשהאישה מעורבת ומשתתפת קל לה יותר לקבל את הדברים. בשיעור שנערך בקבוצת יבנה הנשים מגדילות לעשות ומצטרפות גם ללימוד בחברותות, וכך ישנם מבנים משפחתיים מגוונים של חברותות: אישה ובעלה או אב ובניו או בתו, ולא רק שני גברים שלומדים יחד. השיעור נערך בשבת אחר-הצהריים, וכך ניתנת הזדמנות שווה להשתתפות של חיילים בחופשה לצד השתתפות של פנסיונרים במנוחה. אלה גם אלה מגיעים לשיעור בקיבוץ. הרב חזי כהן, רב הקיבוץ שגם מעביר חלק משיעורי ה'צורבא מרבנן' בקיבוץ, אומר שמגוון הגילאים הזה נחשב ייחודי בהשוואה לגילאי השיעורים האחרים בקיבוץ, שמאופיינים במרקם גילאים הומוגני. אמנון וייסמן, יליד הקיבוץ ומשתתף קבוע בשיעור, למד בתיכון דתי וכבר שנים שהוא משתדל ללמוד בשיעורי תורה, נ"ך, פרשת שבוע וגמרא. הלכה הוא לא למד אף פעם, ועכשיו מתחדשות לו הלכות. אמנון עובד במפעל השימורים של הקיבוץ. התחדש לך משהו בעניין מלפפונים חמוצים? "דווקא כן. לא ידעתי למשל שבפתיחת קופסה שהופכת לכלי יש בעיה של תיקון כלי בשבת. לא ידעתי גם ששפיכת הנוזלים היא סוג של ברירת פסולת מאוכל. ועוד הלכות התחדשו לי, לא רק על קופסאות. ההטרוגניות של השיעורים לא באה לידי ביטוי רק בעובדה שמשתפים בו גברים ונשים, אלא גם ברקע של המשתתפים, בשנות ההשכלה התורנית שמאחוריהם ובמשלח ידם, דבר שמפרה את השיעורים. בשיעור בשכונת רחביה משתתפים כמה אנשי עסקים וכמה רופאים, ובשיעור שבו נכחתי התפתח דיון מעמיק בעניין צרעת הקשורה באכילת בשר ודגים, דיון שמשתתף פעיל בו היה רופא עור... גם מרדכי מאיר מספר על תופעה דומה: "יש משהו מעניין בדינמיקה של השיעורים שבהם אנשים תורמים מהידע שלהם, כל אחד מהתחום שלו. לפעמים מתחדשות הבנות לגבי איך עובדים מכשירים או איך מתנהלת חברת אשראי בעניין מסוים, וזה משנה את תמונת המצב. אז אנחנו לא נמשיך מהלך סרק אלא נשנה את הלימוד כך שהוא יתאים למציאות של החיים". בשיעור בבית שאן ישנו שילוב בין תושבי בית שאן שהם בעלי מקצועות חופשיים לבין חקלאים ממושבי האזור. הרב שמעון ביטון: "משתדלים לדבר ולהעביר את החומר בשפה מובנת לכל הרמות, ולתת לכל צד את הדברים שנוגעים אליו. כשלומדים סוגיות שקשורות בחקלאות ובעבודת אדמה הידיעות של החקלאים בהחלט בולטות, למשל כשלמדנו על חליבה בשבת". הרב ביטון למד בישיבת הקיבוץ הדתי בעין צורים, בבית מורשה ובפרוייקט מרח"ב מודעות חברתית רבנית. ביחס לאוכלוסייה הייחודית בבית שאן הוא אומר: "לאופן החשיבה ואופן ההסתכלות על בעיות הלכתיות ובעיות השעה נוסף פן ייחודי חברתי, שאותו קניתי ב'ממזרח שמש', והוא בא לידי ביטוי גם באופן הלימוד בשיעורי ה'צורבא מרבנן'". שומרים על תלמידי הישיבות ביום רביעי ד' בניסן יתכנסו משתתפי שיעורים, מבית שאן ועד קיבוץ יבנה, בכינוס שנתי בגבעת שמואל. הכינוס יעסוק בנושא כשרות המזון בימות השנה ובפסח. הרב אלגזי שמח על ההיענות לתכנית ממקומות שונים בארץ ומשכבות שונות בציבור, ומקווה לפתיחת שיעורים נוספים, אבל ממשיך להתייחס לבוגרי ישיבות כאל קהל יעד מרכזי. הרב אלגזי: "הרב לאו נוהג לספר שבישיבת חכמי לובלין היו כתוב מעל השער 'לכו בנים שמעו לי יראת ה' אלמדכם'. שאלו את רבי מאיר שפירא, מדוע לכו בנים? היה לך לכתוב 'בואו בנים', והוא השיב: השאלה הגדולה היא מה קורה כאשר הבנים הולכים מן הישיבה, אם הם יודעים כיצד לנהל חיים של יראת שמים. אני זועק על כך שיש ישיבות ששומרות על קשר עם הבוגרים שלהן רק באמצעות בקשות לתרומה. האם דואגים לפרנסה הרוחנית של התלמידים? להמשכיות של הלימוד בחיי המעשה? צריך לשמור על קשר באמצעות לימוד הלכה, זה העיקר". הרב יעקב אריאל והרב מרדכי אליהו, נשיאי המכון: הרב אריאל: "'צורבא מרבנן' הוא פרויקט מיוחד במינו, שבאמת יש לברך עליו. הפרויקט פונה לאנשים שלמדו בישיבות ורוצים לחזור לעולמה של תורה וללמוד בעיון הלכה למעשה. להבין את הלכה ממקורותיה ועד להשלכות המעשיות שלה, וללמוד תורה לשמה. אני ממליץ מאוד לכל מי ששוחר תורה ורוצה באמת ללמוד בעיון הלכה למעשה וללון בעומקה של הלכה להצטרף לחוגים האלה". התכנית באה לתת מענה גם לבוגרי ישיבות שלא קובעים עתים לתורה? "יש סוגים שונים של בוגרי ישיבות. לצערנו הרב, לא כל מי שלמד פעם תורה קובע עתים לתורה בצורה מספקת, אבל רבים מהם כן לומדים. יש שיעורים רבים מאוד וחברותות. זו תוספת שמאפשרת לבנות קומה שנייה, לא רק לקבוע עתים לתורה אלא לקבוע עתים לעומקה של תורה, בדגש על הצד המעשי". אין כאן שאלה, כיצד יש בוגרי ישיבות שלא למדו הלכה למעשה עד הצטרפותם לתכנית? "זה טבעי מאוד. בישיבות לא עוסקים בהלכה למעשה, ובכוונה. בישיבות עוסקים בצד העיוני, התיאורטי, ללמוד תורה ולהבינה, להגדיל תורה. במקביל לזה יש בעולם האקדמי אבחנה בין למוד תיאורטי ללימוד פרגמטי. אז גם בהלכה יש אבחנה כזו: הצד העיוני זה הבסיס. הקומה השנייה מיועדת למי שאחר-כך רוצה לפתח את הדברים הלכה למעשה, והוא ממשיך בלימוד בכולל. כאן לומדים אנשים שלא למדו בכוללים ולא רצו להיות רבנים, ובכל זאת רוצים ללמוד את הצד המעשי של התורה, ואולי גם יצאו מזה רבנים. יכול להיות שאנשים יעדיפו להישאר בעולם התורה או לשלב אותו בעולם העשייה. בכלל, פעם לא היתה הפרדה בין רבנים לבעלי בתים. היו בעלי בתים תלמידי חכמים עצומים. ה'חזון איש' למשל לא היה רב רשמי, הוא התפרנס ממכירת ספריו והעמיק בצד המעשי של התורה, ומתוך כך נעשה פוסק הדור. ל'חפץ חיים' היתה חנות, הוא מכר מלח ונרות ולמד תורה בצד המעשי של התורה, ונהיה פוסק הדור. החלוקה הזו אינה מחויבת המציאות. יכול להיות שדרך התכנית אנשים יעשו את מלאכתם עראי ואת תורתם קבע". הרב שמואל זעפרני, ראש ישיבת ההסדר 'המאירי' וראש לשכתו של הרב מרדכי אליהו: "אחד הדברים שהרב אליהו תמיד מדבר עליהם בארץ ובעולם הוא חשיבות של לימוד ההלכה, זה איזשהו ביטוח של אליהו הנביא, האומר שכל השונה הלכות יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא. "כשהגה את הרעיון הרב בן ציון אלגזי, שהרב אליהו רואה בו אחד מגדולי מפיצי התורה בדור והוא מתלמידי הרב אליהו, הרב ממש בירך על הרעיון וחיזק את הרב אלגזי שימשיך במפעל ויפתח סניפים בכל רחבי הארץ. לבית הרב אליהו גם הגיעו פקסים מעשרות משתתפים שמדווחים בהתרגשות על המהפך באורח חייהם מאז שהצטרפו לשיעורים. הרב רואה במפעל חשיבות עצומה, וקורא לכל מי שיכול להשתתף בשיעורים היקרים הללו לעשות זאת".